פסקי דין

תפ (י-ם) 18291-12-12 מדינת ישראל נ' ירון בלוא - חלק 234

23 ינואר 2018
הדפסה

298. לטענת עו"ד ליבאי, אליה הצטרף גם עו"ד גלעדי (כמו גם עו"ד ממון ועו"ד זילברשלג ביחס לאישומים המייחסים למרשיהם עבירה זהה), בעת שנחתמו ההסכמים והועברו השיקים, טרם בוצעה עבירת המקור שהיא תנאי להשתכללותה של העבירה של הלבנת הון. באותה עת, הכסף שאמור היה להיות משולם לגדליה ולגיל היה כסף חוקי של ורד בר. עוד לטענתו, כל החלופות של "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3(א) הן חלופות המתייחסות לעבר ואין להתייחס לרכוש שנועד לאפשר ביצוע עבירה שטרם בוצעה כאל "רכוש אסור". לטעמו, תכלית החוק היא מניעת הטמעת רכוש שהוא כבר אסור, ולא כזה שיהיה אסור בעתיד. עו"ד ליבאי ער, כמובן, לפסק הדין בעניין בלס אולם הוא סבור כי המדובר בפסק דין שגוי.

299. אין בידי לקבל טענות אלה, שמשמעותן ריקון חוק איסור הלבנת הון מתוכנו במידה רבה. עיתוי התשלום אינו יכול להוות, להבנתי, אבן בוחן בסוגיה שלפנינו. מן הבחינה הלשונית, החלופות שעניינן רכוש ששימש לביצוע העבירה או איפשר את ביצועה מתייחסות, באופן טבעי, לתשלום ששולם קודם לביצוע עבירת המקור. התשלום הוא ששימש את הביצוע או איפשר אותו. אם לא תאמר כן, דרך קלה לעקיפת האיסור הקבוע בחוק תהיה הקדמת התשלום למעשה. אכן, אם עשיית פעולה ברכוש מסוים לא הייתה, מלכתחילה, חלק מהתכנית העבריינית בעת עשייתה, לא ניתן יהיה לראותה, בדיעבד, פעולה של הלבנת הון. כך, לדוגמה, בע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל (11.12.2016) (להלן: עניין בר) קיבל בית המשפט העליון את הטענה העובדתית שהלוואה מסוימת ניתנה למערער בשעתו כהלוואת אמת, אלא שמאוחר יותר לא נדרשה החזרתה והיא הפכה לשוחד. משכך קבע, כי אין לראות ברישומה – עם נתינתה – כהלוואה, פעולה ברכוש אסור. לא זה המקרה שלפנינו. כבר בעת החתימה על ההסכמים והעברת השיקים בנאמנות יועד התשלום לביצוע עבירת המרמה. ניתן לומר, כי בשלב זה יצאו מעשיהם של הנאשמים מגדר מעשי הכנה והפכו לחלק משרשרת פעולות המרמה. יתרה מזאת, המדובר במעשים המהווים, כשלעצמם, רישום כוזב במסמכי תאגיד וכבר ראינו כי אין מניעה בהתלכדותה של עבירת המקור עם העבירה של הלבנת הון. הנה כי כן, בעת שנחתמו ההסכמים והופקדו השיקים, לא היה זה עוד "כסף חוקי" של ורד בר. המדובר בכסף "צבוע", שהוסווה ככסף שמקורו בהסכם לגיטימי. הכל על מנת שירון והאחים קופר יוכלו ליהנות מפירות עבירת המרמה, שהתשלום לגדליה ולגיל איפשר אותה ושימש לביצועה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי נראה שגם לשיטתו של עו"ד ליבאי (בהנחה שמרשיו עברו עבירה של קבלת דבר במרמה), אלמלא נחשפו העבירות והתשלומים השנתיים הנוספים היו מועברים, כסדרם, לגדליה ולגיל, היו אלה מהווים פעולות ברכוש שמקורו בעבירת מרמה, והתשלום והסוואתו בנסיבות אלה הם פעולה ברכוש

עמוד הקודם1...233234
235...506עמוד הבא