--- סוף עמוד 268 ---
בית המשפט העליון שב ונדרש לשאלה זו בע"פ 8265/13 דמיטרי מלכיאל נ' מדינת ישראל (10.3.2016) (להלן: עניין מלכיאל), והעיר כי גם לעמדתם של אלה הסוברים כי צריך שיתקיים נתק בין עבירת המקור לבין העבירה של הלבנת הון, וכי הראשונה צריכה להסתיים לפני שתחל השנייה "אין מניעה לחפיפה בין עבירת הלבנת ההון לבין חלקים של עבירת המקור, כאשר עבירת המקור כלולה בתוך מהלך עברייני מורכב שקטעים ממנו ניתנים להגדרה כעבירות מושלמות בפני עצמן" (שם, פסקה מה).
משעמדנו על הכללים העולים מן הפסיקה, נחזור לענייננו.
297. אין חולק, כי ורד בר חתמה על הסכמים עם גדליה ועם גיל, שתוכנם התחייבות ל"שיתוף פעולה" היה וורד בר תזכה במכרז, במסגרתו יעניקו גדליה וגיל "שירותי יעוץ ופיקוח בכל הנוגע לגיזום במחוז...". תמורת מה שכונה בהסכמים הללו "שירותי ייעוץ", התחייבה ורד בר לשלם לגדליה סכום שנתי של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ ולשלם לגיל סכום שנתי של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. התשלום הראשון אמור היה להיות משולם לכל אחד מהם עם קבלת ההודעה על הזכייה במכרז. עוד אין חולק, כי השיקים שהופקדו בנאמנות בידי עו"ד גוטגליק על פי ההסכמים האמורים והשיקים שהועברו אליהם לאחר זכייתה של ורד בר במכרז, הקנו להם "זכות ברכוש". הקניית הזכות היא "פעולה ברכוש".
האם המדובר ב"רכוש אסור" כמשמעותו של מושג זה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, והאם התקיים בנאשמים היסוד הנפשי הנדרש? – על כך, כאמור, נטושה מחלוקת.
על פי קביעותיי העובדתיות, הסכמי "שיתוף הפעולה" שחתמה ורד בר עם גדליה ועם גיל (ת/356 ו-ת/456 בהתאמה), בגדרם אמורים היו לקבל תשלומים עבור שירותי "ייעוץ ופיקוח", כמו גם ההמחאות שהופקדו בידי עו"ד גוטגליק בנאמנות – אינם אלא מסווה לתשלומים תמורת הימנעות מתחרות, מה שאפשר את מצג השווא כלפי ועדת המכרזים. הרכוש הוסווה, אפוא, כאילו צמח משירותי ייעוץ לגיטימיים, שלא ניתנו מעולם. עוד על פי קביעותיי, ירון והאחים קופר (כמו גם הנאשמים האחרים) הציגו מצג שווא לפני ועדת המכרזים וכתוצאה ממנו זכו להנחת דעתה כי המכרז מתנהל כדין. בכך עברו עבירה של קבלת דבר במרמה (בנסיבות מחמירות). ההסכמים עם גדליה ועם גיל נועדו לאפשר גם את ביצועה של עבירה זו, שכן התשלומים נועדו לשם השגת שיתוף הפעולה של השניים במצג
--- סוף עמוד 269 ---
הכוזב כלפי ועדת המכרזים, על ידי מניעת התחרות מצדם ומניעת חשיפת העובדות כהווייתן.