זאת ועוד. ת/329 מתנה את התשלומים לגדליה בזכייה במכרז, הא ותו לא, מבלי שנדרש לבצע עבודה כלשהי, וללא כל התניה הקשורה בקבלת תשלומים מחברת החשמל.
די בהשוואה בין שני ההסכמים כדי להגיע למסקנה ודאית, שהפעם המדובר בהסכם לפיו קיבל גדליה תמורה "נטו" עבור הימנעותו מתחרות, ולא על ידי העסקתו כקבלן משנה.
על משמעות הסכומים שישולמו לגדליה על פי סעיף 5ב' אעמוד בנפרד, בהמשך.
27. הד לשינוי טעמו של ירון, מתשלום תמורה בדרך של העסקתו של גדליה כקבלן משנה עבור הבטחתו להימנע מתחרות, לתשלום בלא כל עבודה מצדו, יימצא לנו בעדותו של ירון לפיה בסוף תקופת ההסכם הנוגע למכרז 1998, לנוכח דרישות חוזרות ונשנות של גדליה להוסיף על התשלומים ששולמו לו על פי ההסכם, הציע לו שייקח "את הרווח" שלו וייצא מהעבודה (עמ' 2551). הרעיון למעבר לסוג כזה של הסכמים – המונע חיכוכים חוזרים ונשנים על רקע יחסי עבודה נמשכים – נבט כבר אז. זו גם התשובה לתהייה שמעלה עו"ד גלעדי בסיכומיו, היינו מה ארע שהביא לשינוי בין הסכמי 1998 ו-2001 לבין הסכם 2004. במאמר מוסגר אעיר כי בעוד שבכל הנוגע ל-1998 ברור שההסכם מהווה התחייבות של ירון להעסקתו של גדליה כקבלן משנה בתמורה להימנעותו בתחרות, הרי שבכל הנוגע ל-2001 אין לפנינו הסכם. עדותו של גדליה בעניין זה אינה חד משמעית ולדבריו תמורת הימנעותו מתחרות היה אמור לקבל "את חלקי בשותפות, סכום שנמצא בתוך מסמכי המכרז ואולי אם אני לא טועה גם חלק ביצוע בעבודות" (עמ' 103).
נפנה עתה להסברים שניתנו על ידי ירון בנוגע לפער בין שני ההסכמים.
--- סוף עמוד 289 ---
28. ההסבר האחד הוא, שיחסי העבודה של ירון עם גדליה לקראת מכרז 2004 היו טובים, הם עבדו זה עם זה מספר שנים, על כן פחת הצורך בפירוט וההסכמים ביניהם הלכו ונעשו "רזים". הערתי את מה שהערתי לעיל על "גמישותה" של הטענה בדבר טיב היחסים בין השניים, טענה הנעה בין תיאור גדליה כאויב, כאיש בעל אופי רע, שסחט אותו, לבין תיאור של יחסי עבודה תקינים ואף יותר מכך – הכל לפי הצורך והעניין. ההסבר אינו מעלה ולו ספק סביר בנסיבות אלה.
29. גם ההסבר השני, ולפיו ההסכמים חזרו על עצמם ולפיכך הלכה רמת הפירוט וירדה (עמ' 2561), אינו מתקבל על הדעת.
ראשית, ככל שהמדובר באותו הסכם, לא הייתה כל מניעה להעתיק את ההסכם ת/328 כפי שהוא. לא למדתי לשם מה נערך הסכם שונה, על אחת כמה וכמה כאשר על פי עדותו של עו"ד גוטגליק ההסכמים שערך עבור ירון לא היו הסכמים מסוג "דבר דבור על אופניו", כלשונו, וכי ירון לא הקדיש תשומת לב להסכמים שכן היה "איש של עבודה ולא של ניירות" (עמ' 1566). היא הנותנת. אם מתכונת ההסכם נותרה זהה, ובהנחה שירון לא התעניין בפרטי ההסכמים, מדוע היה צורך לשנות את ההסכם? ההסבר הבלתי נמנע הוא שהתנאים השתנו, והשוני – כפי שהוא עולה בבירור מהשוואת שני ההסכמים, הוא במעבר למתכונת של תשלום "נטו" שלא בתמורה לעבודה. אכן, עו"ד גוטגליק לא חשד שהמדובר בהסכם בלתי חוקי, אולם הוא לא הובא בסוד העניין ומידת ערנותו שלו לדיני ההגבלים העסקיים לא הייתה גבוהה, בלשון המעטה, על פי עדותו שלו.