--- סוף עמוד 322 ---
אתייחס כבר כאן לטענת עו"ד לשם ועו"ד זילברשלג, לפיה היה על המאשימה לזמן לעדות את עופר לוי (כמו גם את שאול זכרי), על מנת לתמוך בטענתה כי גם הוא השתתף בפגישה שהתקיימה לפני מועד הגשת ההצעות, ומשלא עשתה כן יש לזקוף לחובתה את המשמעות של הימנעות מהבאת ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתה. איני סבורה כך. הן עופר לוי והן שאול זכרי היו נאשמים על פי כתב האישום שלפניי, וממילא לא נכללו ברשימת עדי התביעה. המאשימה לא נמנעה, אפוא, מהעדת עד שהיה בידה להעיד. אכן, ניתן להניח, כי לו היה בגרסאותיהם של עופר לוי ושל שאול זכרי לתמוך במיוחס לנאשמים, היו הם מזומנים לעדות לאחר שחתמו על הסדר טיעון ועניינם הסתיים. ההימנעות מזימונם מלמדת אך זאת, שבחקירותיהם לא שתפו השניים פעולה עם רשויות החקירה ולבבם לא התהפך גם לאחר שהודו בהסדר טיעון והורשעו על פי הודאתם. בנסיבות אלה אין להסיק דבר לחובת המאשימה. לא למותר להעיר, כי איש לא מנע מן הסניגורים לזמנם לעדות לו סברו כי יהיה בכך לתרום להגנת לקוחותיהם.
14. אשר לתוכן הפגישה, גדליה העיד כי טענת הנוכחים הייתה שהם עובדים במחירים נמוכים מדי עבור חברת החשמל. הוא עצמו סבר שלא נכון יהיה להעלות את מחירי ההצעות ב"בום אחד גדול במכה אחת" (עמ' 119). אמנם הראל (שבאותו שלב בעדותו של גדליה עדיין כונה "זאב") סבר, כי נכון יהיה להעמיד את המחיר על 1.8 מיליון ₪, אולם, כאמור, הוא הציע שלא להעלות את המחיר לרמה כזו בבת אחת, בהינתן שמחירי המכרזים מן השנים הקודמות עמדו על 400 עד 480 אלף ₪. הראל קיבל את עמדתו וסוכם כי המחיר יועמד על 1.1 או 1.2 מיליון ₪. עוד סוכם, שהשביל הירוק תזכה והקבלנים האחרים יקבלו, בתמורה, עבודה כקבלני משנה. מאחר שלטענתו ניתק מגע לאחר הפגישה, לא ידע גדליה לומר כיצד חולקה העבודה, והראל וארז הם שהמשיכו לרכז את פעולות התיאום. הוא עצמו אמור היה לעבוד יחד עם עופר לוי בעיר רעננה, אולם בסופו של דבר עופר ביצע את העבודה לבד. גדליה לא זכר אם קיבל מעופר סכום כסף כלשהו (עמ' 121-120). בחקירתו הנגדית עמד גדליה על כך שהפגישה במשרדי השביל הירוק לא הייתה פגישה מקדמית: "נסגרו שם דברים" (עמ' 761) ונקבע שהשביל הירוק תהיה הזוכה (עמ' 767).
כבר כאן אומר, כי לעדותו של גדליה יימצא חיזוק רב משמעות בדבריו של ארז במהלך פגישת הג'קוזי (ת/348א), בה הוא נשמע ממליץ לירון ולגדליה ש"לא צריך להילחם", שכן "כמו שהיום המחוז פה הוא בשמיים, יכל להיות בכל מקום אחר בארץ. מה מונע? למה רעננה צריכה לעמוד על מיליון מאה ומשהו ואשקלון צריכה לעמוד על ארבע מאות תשעים? (שם, עמ' 20-21). והנה, הסכום של 1.1 או 1.2 מיליון הוא הסכום עליו דיבר גדליה בעדותו כסכום שיהיה הגיוני להציע על מנת "להרים" את מחירי מכרז רעננה במסגרת התיאום.