--- סוף עמוד 323 ---
15. שאלה נוספת אליה התייחס גדליה בחקירתו הראשית הייתה מי זימן אותו לפגישה. תחילה טען, כי זומן לפגישה על ידי ארז מיארה (עמ' 118). מאוחר יותר, במהלך רענון זכרונו לשם בירור זהותו של נציג השביל הירוק, התברר כי בחקירתו ברשות מסר שזומן לפגישה על ידי גולסט (עמ' 130). או אז טען, כי הזימון לפגישה נעשה הן על ידי גולסט והן על ידי ארז. גם אם לפנינו ניסיון "לאחד" שתי גרסאות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו, הרי שהמדובר בסתירה בנקודה שולית, וממילא תיבחן עדותו של גדליה לנוכח מכלול הראיות.
נפנה, אם כך, עתה, לעדויות התומכות בגרסתו של גדליה באשר לעיתוי הפגישה, לנוכחים בה, ולתוכנה.
(ב) ראיות סיוע לעדותו של גדליה
(1) גיל מיארה
16. בבית המשפט בחר גיל למצוא עצמו "בבלקאאוט"; טען כי הדחיק את כל מה שהיה משום ש"זה לא עניין" אותו; כי אינו זוכר; וכי מחק את כל מה שהיה בראשו (עמ' 1381-1376). הודעותיו הוגשו לבית המשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות (תמלילי ההודעות הוגשו על ידי ההגנה, ואפנה אליהם).
17. בטרם אפנה להודעות אלה ולהסקת המסקנות המתבקשות מהן, אדון בטענותיו של עו"ד זילברשלג באשר לאופן חקירתו של גיל, המובילות, לטעמו, למסקנה לפיה אין ליתן משקל להודעותיו.
אסיר תחילה מן הפרק טענה הנוגעת להתנהלות המאשימה, ולפיה "העלימה" את העובדה שהודעותיו של גיל מיארה הוקלטו ולא רק הוקלדו, כשהעומד מאחורי התנהלות זו, כך לפי הנטען, הרצון להימנע מחשיפת היות החקירה מגמתית ופסולה. איני מוצאת לטענה זו יסוד. הסנגורים היו מודעים לקיומן של ההקלטות עם מסירת חומר החקירה (ולא נטען אחרת). משמע, שממילא לא יכולה הייתה המאשימה להעלים דבר. אכן, ב"כ המאשימה ביקש להגיש את ההודעות המוקלדות בלבד, לאחר שהתרתי לו להגישן משהתמלאו התנאים
--- סוף עמוד 324 ---
הנדרשים בסעיף 10א לפקודת הראיות. עו"ד זילברשלג ביקש להגיש את הקלטת ההודעות בצירוף תמליליהן, וכך היה. כפי שנראה להלן, לא מצאתי כי יש בהודעות המוקלטות כדי לתמוך בטענותיו באשר להתנהלות חקירתו של גיל מיארה, וגם מטעם זה יש לדחות את הטענה לפיה ביקשה המאשימה להסתיר מבית המשפט את העובדות.
18. הטענה האחת היא שהחקירה התנהלה תחת איום בדבר המשך מעצרו של גיל אם לא ישתף פעולה. לשם ביסוס טענה זו מפנה עו"ד זילברשלג ל-נ/16(23א) עמ' 100. עיינתי בהפניה האמורה ולא מצאתי בה את שמבקש הוא למצוא. הדו-שיח בין גיל לבין החוקר בהקשר הרלוונטי מתחיל בשאלתו של החוקר אם גיל כבר רעב, שאלה עליה השיב גיל כי הוא הולך הביתה היום וזה לא משנה. לאחר מכן מתנהלים חילופי דברים בין השניים באשר לשעה בה ילך הביתה, כאשר החוקר אומר כי הכל תלוי בשאלה אם גיל הולך היום לבית המשפט אם לאו, ומסקנתו של גיל מן האמור היא "אז אני הולך הביתה". שאלתו הבאה של החוקר היא "מתי אתה חושב שאתה בא לפה מחר?". בחילופי הדברים הללו אין כל איום, ולו מרומז, שהליכתו של גיל הביתה תלויה בהתנהלותו בחקירה. על כך יש להוסיף, כי בפתח החקירה נשאל גיל על ידי אחד החוקרים אם הוא הולך הביתה היום ותשובתו של גיל הייתה שאינו יודע, וכי בעניין זה למד מניסיון החיים שלו (עמ' 2). והנה, בהמשך הוא מפליל את ירון בהסדרים הכובלים שעניינם מכרזי ירושלים (ראו, למשל, עמ' 33), מבלי שנזכרת בכלל שאלת שחרורו מן המעצר, וכשמצב דעתו של גיל – כאמור – שהדבר אינו ברור. גם מכאן ניתן ללמוד, כי התנהלותו של גיל בחקירה לא הייתה תלויה בשאלת שחרורו מן המעצר. זאת ועוד, ניתן לראות כי דבריו המפלילים של גיל בנוגע למכרז רעננה נפרשים על פני עמודים רבים קודם לעמ' 100 הנ"ל. והנה, בעודו נתון במעצר ושאלת שחרורו ודאי מעסיקה אותו, הוא נשמע כשהוא אומר לחוקר "אתה יודע שאני מכחיש את כל מה שאמרתי שאני יוצא בחוץ ... אני אומר אתה יודע שאני מכחיש את כל מה שאמרתי, בסוף אני יצא החוצה תעשו לי פדיחות עם כל הקבלנים, ירצחו אותי" (עמ' 99). כך אין מתנהג מי שחושש שאם לא ישתף פעולה עם חוקריו ימשיך לשהות במעצר.