אוסיף על כך, שמעדותו בבית המשפט עולה, כי כנראה שבמהלך גביית ההודעה האמורה כלל לא היה עצור, שכן לדבריו הוא שוחרר למחרת מעצרו. הוא היה הראשון שהלך הביתה, והחוקרים, שהתחשבו במצבו הכלכלי, אפשרו לו לעבוד למרות שבאופן כללי היה נתון בתנאי שחרור מגבילים (עמ' 1477). ממילא אין יסוד לטענה שהודעתו המפלילה ניתנה תחת איום בהמשך המעצר.
--- סוף עמוד 325 ---
גיל אמנם טען בבית המשפט, במענה לשאלותיו של עו"ד גלעדי, כי מה שעניין אותו היה להשתחרר מן המעצר במהירות וכי החוקרים "השתמשו בזה", אמרו לו "תראה אם אתה לא רוצה לראות את הילדים שלך באזיקים ...", כשהם יודעים שהילדים הם נקודת התורפה אצלו, ולכן "זרם אתם" (עמ' 1423-1422). במהלך חקירתו על ידי עו"ד זילברשלג הופנה גיל להודעתו נ/16(22א), בה נשמע החוקר מאור דן אומר לו שבעקבות החקירה לא יוכל עוד לזכות במכרזים: "מקסימום תוכל לגנן ולגזם לאנשים פרטיים ואני יכול להגיד לך שאתה דופק את הילדים שלך ואני יודע שזה הדבר הכי חשוב לך בעולם" (עמ' 65 להודעה הנ"ל). לטענת גיל, רוב האיומים בעניין הילדים הושמעו מחוץ לחדרי החקירה, כשיצא להפסקות התאווררות, וכי היה מוכן לומר לחוקרים מה שהם רוצים ובלבד שיניחו לילדיו (עמ' 1526-1525). אלא שעיון בהודעה אליה הפנה עו"ד זילברשלג מלמד ההיפך. בתגובה לאמירתו של החוקר לפיה הוא "דופק" את ילדיו, אמר לו גיל שהוא מבקש ש"את הילדים שלי תשאיר מחוץ", וכי "עוד פעם תעלה את הילדים שלי אני אסתום את הפה שלי, תעשה מה שאתה רוצה, תחזיר אותי למעצר. בסדר? בוא נחסוך את השיחה הזאת. אתה רוצה שנחסוך אותה עכשיו? אני מוכן לחסוך אותה עכשיו. תחזיר אותי למעצר אני אעשה את זה, אתה יודע מה? באהבה ואני אלך עם אותו חיוך. איך אני?" (עמ' 66 להודעה). הנה כי כן, בתגובה לאזכור ילדיו כמי שעלולים לסבול מהשלכותיה של החקירה, הודיע גיל כי יסתום את פיו וכי ניתן להחזירו למעצר. ההיפך הגמור מנכונות לומר לחוקרים מה שהם רוצים ובלבד שיניחו לו.
19. טענה נוספת היא שגיל הוכוון על ידי החוקרים להשיב תשובות ה"נוחות" להם. כדוגמה לביסוס הטענה הפנה עו"ד זילברשלג לנ/16(23א) עמ' 100, שם נשמע גיל אומר לחוקר "אני מספר לך הכל ... סיפרתי לך הכל, אתה רואה? אני יספר לך מה שאתה רוצה". ועוד הפנה לעמ' 88, למקום בו אומר החוקר לגיל "בוא אני אכוון אותך לפגישה הזאת עם השביל הירוק עם הראל". גם לטענה זו לא מצאתי יסוד. ראשית, עיון בתמלילי החקירות במלואם מלמד כי גיל אמר מה שהוא רוצה ולא הובל לאמירות שירצו את החוקרים. שנית, הקשר הציטוטים שהובאו לעיל מלמד כי אין במדובר בהכוונה לתשובה מסוימת. הציטוט הראשון נקרא כפשוטו. האמירה "אני יספר לך מה שאתה רוצה" באה מיד אחרי שגיל אמר לחוקר שסיפר לו הכל וכי יספר לו הכל. היינו, הכוונה לכך שהוא מוכן להשיב על כל שאלה שיישאל, כפי שעשה עד כה, כשמבחינתו לא כיחד דבר. לא למותר להפנות לראשית העמוד, כאשר נתבקש על ידי החוקר פעם נוספת להיזכר מי יזם את הפגישה, ותשובתו של גיל הייתה "באמת שאני לא יודע. אני לא אגיד לך סתם". אין זו התנהלות של אדם המבקש לרצות את חוקריו בתשובות שאינן אמת רק על מנת להשמיע באוזניהם מה שהם רוצים לשמוע. ואילו הציטוט האחר בא אחרי שגיל הזכיר מיוזמתו את השביל הירוק כמי שקנתה מעטפה של המכרז (עמ' 86) והשיב בחיוב לשאלה האם התבצע תיאום בין הקבלנים בקשר למכרז הזה (עמ' 87). מכל מקום, לאחר האמירה "בוא אני אכוון