43. על פי דבריו של גולסט בחקירתו הראשית, בעקבות הזכייה, החלה ההיערכות לביצוע העבודות נשוא המכרז. במסגרתה –
"התחיל לעבוד אורי דנון יחד עם זוהר כץ לקנות ציוד, להיערך לזה שבעצם תהיה יכולת בחברה לתחום הזה של הגיזום, מנופים, טרקטורים, כלים וכן הלאה. ואורי מדווח לי על זה שהוא מתקשה להשיג קבלני משנה לטובת הפרויקט הזה, כאשר הרעיון היה שחלק מהעבודה אנחנו נבצע בעצמנו עם היכולות שיש לנו ועם היכולות שפיתחנו וחלק מהעבודות אנחנו נמסור לקבלני משנה. אורי מספר לי שקבלני המשנה בתחום הזה בין קשים לבין יותר ... אורי מאוד במצוקה, הוא לא מצליח להתקדם עם קבלני המשנה ואז זוהר כץ מייעץ לאורי לקחת את ארז מיארה בתור פרויקטור של הפרויקט הזה... להרגשתי לא היה לנו יותר מדי ברירות ואורי נפגש עם ארז ומסכם אתו שהוא בעצם הפרויקטור. ופתאום ארז מביא מספר קבלנים והדברים מתחילים להיכנס ... אורי ממשיך עם ארז להתווכח עם הקבלנים ... ובאיזה שהוא שלב הוא אומר לי תשמע, אני מביא פה את כל הקבלנים שהגענו איתם בישורת האחרונה למשרד, אני חייב את העזרה שלך שתיכנס לחדר רגע ותרגיע את כולם, הם בלחץ גדול, לא מכירים אותנו ... בקיצור איזה שהוא מצב של חוסר אמון בין אורי לבין הקבלנים וביקש ממני להשתתף באיזה שהיא פגישה כזאת. באמת הייתה פגישה כזאת במשרדנו ... ואז אמרתי נדמה לי זה היה לעופר, אמרתי עופר אין שום בעיה, תכין חוזה משפטי ... תעשה חוזה... בפגישה הזאת זאת פעם הראשונה שראיתי אותם" (עמ' 3876-3875).
זה, אם כן, הסברו של גולסט לפגישה עם כלל קבלני הגיזום, הסבר שאין בו כדי להסביר את נוכחותם של גדליה ושל ברזילאי בה, שהרי לא הועסקו כקבלני משנה במסגרת המכרז.
44. אלא שהמעט שניתן לומר על דברים אלה, שהם עומדים בסתירה חזיתית לעדותו של דנון, שוודאי לא היה מעוניין להזיק לגולסט ולשביל הירוק – נותני לחמו. דנון ביקש להתנער, במהלך עדותו, ממעורבותו בעריכת ההסכמים עם קבלני המשנה (ת/368 ו-ת/369), בניגוד לדבריו בחקירתו ברשות (עמ' 344). עם זאת, דבק בגרסתו כפי שנמסרה לחוקריו ברשות, ולפיה בעת שהחל את עבודתו (כשבוע ימים לפני ההודעה על הזכייה במכרז הנדון), "החתן והכלה היו כבר מאורסים" (עמ' 350). רוצה לומר, כבר הושגו ההסכמות בין קבלני המשנה לבין השביל הירוק. גם בהודעתו (ת/371) אמר, כי הגיע לחברה ביולי 2009 "כך שכל
--- סוף עמוד 342 ---
מה שבעצם הגיע לידיים שלי הגיע כמעט כמוצר מוגמר. כלומר כבר התנהל מו"מ עם קבלני משנה, אני לא יודע מי מהחברה ניהל את המו"מ" (ש' 97-96). ובהמשך: "אני יודע שכשהגעתי לחברה הודיע לי, אני מעריך שהראל גולסט או יובל רגב הם אלו שאמרו לי שזכינו במכרז זה ושנבחרו כבר קבלני משנה שהם ארז מיארה, עופר פיגאלי [יוער כי כך מכונה עופר לוי], שאול זכרי, גיל מיארה. הם ביקשו שאערוך להם את ההסכם וזאת עשיתי" (ש' 139-136). התיאור שמסר דנון הפוך, אפוא, ב-180 מעלות מזה שמסר גולסט בגרסתו הכבושה. הכל היה כבר מוכן, נבחרו כבר קבלני המשנה, לא היה צריך את עזרתו של ארז כדי לאתר קבלנים כאלה, לא היה צריך להיכנס לחדר כדי "להרגיע" אותם ולא היה צורך בניהול מו"מ עמם. תפקידו התמצה בעריכת ההסכמים עם הקבלנים שנבחרו זה מכבר. יודגש, כי גרסתו של גולסט לא הוצגה לדנון במהלך חקירתו הנגדית על ידי עו"ד זילברשלג (וגם לא לזוהר ולארז), ומכאן שלא כפר בעדותו של דנון. ברור, שגרסתו של דנון יש בה משום סיוע של ממש לעדויותיהם של גדליה ושל גיל, ואילו את גרסתו הכבושה של גולסט – כבושה פעמיים: הן משום ששמר בחקירה על זכות השתיקה, הן משום שלא הציגהּ לעד רלוונטי כלשהו עד שבא תורו להעיד – אין לקבל. יתרה מזאת, היא כשלעצמה, בהיותה סותרת באופן מובהק ובפרט מהותי את עדותו של דנון, יש בה משום סיוע לעדויותיהם של גדליה ושל גיל, באשר המדובר בשקר מהותי שהופרך באופן פוזיטיבי בעדותו של דנון, שגולסט לא חלק עליה בעת שניתנה.