--- סוף עמוד 345 ---
עצמו – וממכלול הנסיבות לא היה זה על מנת לזכות – ולא השתתף בחלוקה בין קבלני המשנה.
נחזור לפגישה. כבר אמרתי מה שאמרתי על המקריות הבלתי מתקבלת על הדעת, שעוד ברזילאי מנהל פגישה עם גולסט (שנקבעה על ידו מראש לשם כך, עמ' 3829), מגיעים קבלני גיזום בעניין מכרז רעננה, ובמקביל מגיע גם גדליה, שלשיטתו של גולסט היה זה על מנת לדון עמו בסיוע שיושיט לשביל הירוק במכרז מע"צ. כפי שקבעתי, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי ברזילאי היה חלק אינטגראלי מהפגישה של קבלני הגיזום שתכליתה תיאום המכרז וכי נוכחותו במקום לא הייתה אקראית. הדרך בה בחר, לכל אורך המשפט, להתמודד עם הראיות נגדו, היינו שכל אימת שהוכח כי היה מעורב בעניין מסוים בעל אופי מפליל נשמעה מפיו הטענה שתשומת ליבו לא הייתה מופנית לכך, שמיהר, ששהה במקום זמן קצר, שדיבר שטויות וכו', אינה מעוררת אמון, בלשון המעטה.
49. מה אם כן, היה המניע של ברזילאי ליטול חלק בפגישה, בשים לב לכך שלא ביקש להיות חלק מן ההסדר ולקבל עבודה במסגרת המכרז? לשאלת ב"כ המאשימה את גדליה האם קיבל ברזילאי משהו בחלוקה שנעשתה במסגרת תיאום המכרז השיב כי אינו זוכר את הפרטים "לעומקם", כלשונו, "אבל כל אחד הגן על האינטרסים שלו וכנראה שרמי ברזילאי יצא נשכר באזור תל אביב בעבודות של גיזום" (עמ' 122-121). עוד אמר, כי ברזילאי דיבר במהלך הפגישה נגד מלחמות מחירים בין הקבלנים: "הוא אמר שלא כדאי ללכת עם מלחמות במחירים כולם מפסידים בסופו של דבר" (עמ' 122). בשלב זה ביקש ב"כ מאשימה לרענן את זכרונו של גדליה בהודעתו מ-3.3.2010. בשל התנגדותו של עו"ד זילברשלג, הוריתי לו להמשיך ולהציג לגדליה שאלות וגדליה נשאל, נוכח אזכורו את עניין תל אביב, מה מקורות המידע שלו לגבי זה. תשובתו הייתה כי הוא עצמו מעולם לא התעניין בתל אביב, "אבל ככל שעלה זה עלה בפגישה הזאת, משמועות הייתי שומע על אזור תל אביב אבל אף פעם לא נכנסתי לשם לעבוד שם. הפעם הראשונה שדובר עליה באופן זה, זה היה בפגישה אצל זאב [וכזכור, הכוונה להראל] במשרדי החברה של השביל הירוק". לשאלה נוספת מי דיבר על כך באותה פגישה תשובתו של גדליה הייתה "גם ארז מיארה וגם רמי ברזילאי". עם זאת טען, כי אינו יכול לזכור מה נאמר על ידי ברזילאי, לנוכח העובדה שהיה עד להרבה מאוד מסמכים ולהרבה מאוד שיחות וכי מה שמסר בהודעותיו בזמן אמת זה מה שהוא יודע (עמ' 123). בשלב זה התרתי לב"כ המאשימה לרענן את זכרונו של גדליה, ולאחר עיון אמר כי "עכשיו זה מזכיר לי". מה שנזכר בו הוא "שרמי ברזילאי וארז מיארה אמרו שלקחו את האזור באזור תל אביב במחיר טוב, הסתדרו עם איל ארגוב". בהמשך הוסיף כי הכוונה לכך ששילמו לאיל ארגוב סכום כסף על מנת ש"לא יפריע" להשיג את המחיר הטוב לביצוע העבודה בתל אביב (עמ' 124).