--- סוף עמוד 404 ---
לקבילותו של מסמך כראיה לאמיתות תכנו על פי הכלל של הקפאת הזיכרון שבעבר, ראו ע"פ 869/81 הנ"ל, בעמ' 217-212). בהקשר זה יוער, כי על אף השימוש במונח "מעטפות", אין הכוונה למעטפה במובנה הרגיל, כי אם לחוברת המכרז. על המעטפות עצמן אסור שיהיה סימן מזהה (פלג, עמ' 1013; ירון, עמ' 2598; גדליה, עמ' 857). לפיכך, כל אימת שמדובר ב"רישום על המעטפות", ב"חתימה על המעטפות" או על "מעטפות חתומות", הכוונה לרישום או לחתימה על מסמכים מתוך חוברת המכרז.
41. עוד יש לעמוד כאן על העובדה, שבמהלך היום בו התקיימה הפגישה בביתו של ארז, התנהלו שיחות בין ארז ונאש לבין בלווא. לפי פלט השיחות היוצאות של ארז (ת/573, עמ' 42-41), התקשר ארז לירון שלוש פעמים בשעות הבוקר ולפני הצהרים, ואילו ירון התקשר אליו פעם אחת, בצהרים. בדיוק כפי שנשמע ארז אומר במהלך הפגישה בביתו (ת/340א, עמ'7): "חסר לנו גיבוי. דיברתי אתו היום כל היום". גם בין ירון לבין נאש התקיימה תקשורת. כך, לפי פלט השיחות היוצאות של ירון (ת/575, עמ' 88), שלח ירון לנאש מסרון בשעות הבוקר, ואילו נאש שלח שלושה מסרונים לירון בשעות הבוקר והצהרים (ת/575, עמ' 296, עמ' 298). גם לאחר הפגישה היו התקשרויות ביניהם (פעמיים בשעות הערב של אותו יום, ת/575, עמ' 301) ופעם נוספת למחרת היום, בשעה 12:04 (ת/575, עמ' 302).
בבית המשפט העיד נאש, כי "באותו יום היה לי שיחות עם ירון, אבל זה הפעם היחידה שאני דברתי עם ירון ... אני לא יודע בכלל אם היה שיחות, פשוט מאוד הם ביקשו ממני להתקשר אליו, הם זה גדליה וארז, ולהביא ממנו מעטפות. ירון לא ידע מי אני, הוא אמר שאין לו מה לדבר אתי..." (עמ' 4074-4073) וכן "היה לי מלא שיחות טלפון באותם יומיים האלה, שהם בקשו ממני אפילו להתקשר נראה לי לאנשים" (עמ' 4143). והרי כך בדיוק העיד ירון, הגם שנמלט אל מחוזות חוסר הזיכרון בנוגע לזהות מי שפנה אליו, ואמר שביקשו ממנו את המעטפה של רמלה אותה נתן בסופו של דבר ל"מישהו". טענתו של נאש לפיה ירון לא ידע מיהו וסרב לדבר עמו נסתרת הן בהודאתו של ירון לפיה מסר בסופו של דבר את המעטפה והן בעובדה שנאש נשמע מתקשר לירון, מביתו של ארז, ומשוחח עמו על הצעת גיבוי.
מספרן הרב של השיחות בין השלושה במהלך שעות ספורות ב-6.4.2010, עובר לפגישה בה דובר על המעטפות של ירון ושל קבלנים אחרים, מחזקת את הראיות למעורבותם של ארז ונאש באיסוף המעטפות של ירון בפרט ושל אחרים בכלל.