--- סוף עמוד 46 ---
19. נוכח כל המפורט לעיל, טענתו בבית המשפט לפיה אינו יודע מדוע חתם על ההודעות וכי המדובר בשאלות "שגם אני שאלתי את עצמי ובשביל זה הלכתי לפסיכולוגית- פסיכיאטרית כדי להבין איך יכול להיות שאדם, לפחות אני מחזיק מעצמי אינטליגנטי, יכול למצוא את עצמו במצבים כאלה. זה נראה לי מוזר" (עמ' 1259), אין לה ידיים ורגליים. ההסבר האפשרי היחיד לחתימתו על ההודעות, לאחר שקראן היטב, בדקן ודקדק בתיקוניהן, הוא שהמדובר בגרסאות שנרשמו כהווייתן והמשקפות בצורה מדויקת את שנאמר על ידו בחקירות השונות.
הטענה בדבר הסיכום הבלתי כתוב
20. ומכאן לתירוץ הבא, והוא הסיכום הבלתי כתוב אליו הגיע עם החוקרים, ולפיו יאמר להם מה שירצו לשמוע, כולל הפללתו העצמית, ובתמורה ישחררו את החברה ואת מנהליה. כך, למשל, טען בבית המשפט כי החוקרת, שידעה כי הוא רוצה להוציא את החברה, שכן החברה חשובה לו יותר, איימה עליו בכך שתביא את אבי ורונן (בעליה של ראז חקלאות): "זה היה כאילו סיכום לא כתוב, אני אגיד מה שאתם רוצים לשמוע ואתם משחררים את החברה" (עמ' 1260), ובמקום אחר "זה איזה סוג של עסקה לא כתובה עם החוקרים שהם ישחררו את חברת רז ואת אביטל ורונן מלקרוא להם לעדות, זאת אומרת אני ראיתי לנכון לקחת על עצמי יותר, גם מה שלא עשיתי בשביל לשחרר את החברה, זה בהסבר הרציונאלי של הבעיה הפסיכולוגית" (עמ' 1246). התקשיתי להעלות על דעתי כי זוהר היה מוכן להודות במעשים שלא עשה והכל על מנת להציל חברה שכבר לא הייתה בבעלותו, ואת שני מנהליה. התקשיתי אף להעלות על דעתי כי החוקרים יהיו מעוניינים בעסקה כזו, בהינתן טיב הראיות שהצטברו נגד זוהר.
21. מעבר לכך, בניגוד לטענה בדבר ההסכם הבלתי כתוב האמור, עיון בהודעות השונות שנגבו מזוהר מלמד, כי החוקרים התעניינו עד מאוד בשאלת מעורבותם של בעלי החברה בתיאומי המכרזים (ראו לדוגמא ת/450, ש' 241-236). בכל המקומות הללו, בהם נשאל על מעורבות המנהלים, לא טען כי השאלות בכיוון זה מהוות הפרה של אותו הסכם שבעל פה. וכבר ראינו כי זוהר יודע לעמוד על שלו, וכי טענתו שהיה כלי בידי החוקרים נסתרת באופן חד משמעי בעובדות שכבר פורטו לעיל. הן עו"ד אגוזי והן עו"ד חיים ארביב הכחישו בתוקף את הטענה האמורה (אגוזי: עמ' 1938-1937; עו"ד ארביב: עמ' 2410). הכחשתם נאמנה עליי לחלוטין.
--- סוף עמוד 47 ---
הטענה בדבר הניתוק מעורכי הדין
22. הטענה האחרונה בפיו של זוהר כנגד ההודעות שנגבו ממנו היא שנותק מעורכי דינו. התשתית לטענה זו היא במכתב שכתבו עורכי דינו לעו"ד חיים ארביב, מנהל מחלקת החקירות ברשות הגבלים עסקיים, נושא תאריך 30.12.2010. במכתב (נ/1(30)) נטען, כי זוהר נדרש על ידי חוקריו להמציא מסמכים מסוימים לידיהם, כי רשימת המסמכים לא הייתה ברורה ומשכך פנתה באת כוחו לעו"ד אגוזי וביקשה לקבל לידיה רשימה של המסמכים הנדרשים על מנת שתוכל לסייע בהעברתם. עוד נטען, כי תחת מענה ענייני, התחמקה עו"ד אגוזי ממתן הסבר באשר למהות המסמכים הנדרשים, ובעקבות פנייה חוזרת של עורכת הדין, היא הופנתה לשיחה עם עו"ד ארביב. השיחה עמו התנהלה – על פי הנטען במכתב – בצעקות ותוך השמעת איומים לפיהם הרשות תנצל את סמכותה על מנת לזמן את זוהר לחקירה נוספת, תשתמש בסמכויות המעצר שלה וכדומה. במקביל, כך נטען, קיבל זוהר הודעה מעו"ד אגוזי כי אם לא ימציא את המסמכים הנדרשים בתוך מחצית השעה יהא עליו להתייצב לחקירה למחרת היום. באת כוחו של זוהר המשיכה וטענה במכתב כי חוקרי הרשות מנסים לסלק את עורכי הדין שלו מן התמונה ולפגוע חמורות בזכות ההיוועצות שלו.