מיד נראה, כי רוב מהומה על לא מאומה.
23. במהלך חקירתו הנגדית על ידי עו"ד גלעדי, נשאל זוהר על ידו האם זה נכון שהחוקרים היו אגרסיביים כלפיו, לחצו עליו מאוד ואפילו איימו על עורכי הדין שלו. תשובתו של זוהר לשאלה זו הייתה "יכול להיות". לאחר שהוצג המכתב נ/1(30) לעיונו, הפך ה"יכול להיות" לוודאי, והוא השיב בחיוב לשאלתו של עו"ד גלעדי אם הוא ביקש מעורכי דינו שישלחו את המכתב: "כן. ביקשתי שהם ישלחו את זה, כן. הם ניסו לנתק אותי מעורכי הדין שלי ... שאני לא אקשיב להם, להם יש אינטרס אחר" ולשאלתו הבאה של עו"ד גלעדי האם החוקרת אגוזי ומר ארביב אמרו לו שלא יקשיב לעורכי הדין שלו השיב בחיוב והוסיף שהסברם של החוקרים היה ש"... הם [היינו עורכי הדין של זוהר] יעשו לך נזק" (עמ' 1260-1259). כך גם אישר זוהר לעו"ד זילברשלג כי החוקרים אמרו לו שהם יודעים מה טוב יותר עבורו מעורכי הדין שלו (עמ' 1346). הפער בין "יכול להיות" שאיימו על עורכי הדין שלו – תשובה תמוהה כשלעצמה, שהרי מדובר באירוע שהתרחש או שלא התרחש – לבין הנחרצות שבמענה לשאלות המדריכות שבאו לאחר שהוצג המכתב האמור לעיונו, אינו תורם לאמינות גרסתו של זוהר בעניין הנדון, בלשון המעטה.
--- סוף עמוד 48 ---
עוד יש לומר, כי טענתו של זוהר במהלך עדותו בבית המשפט, ולפיה הוא שביקש מעורכי דינו כי ישלחו את המכתב, נסתרת בדברים שאמר בהודעתו ת/448. ההודעה נגבתה ממנו לאחר שחוקרי הרשות קיבלו לידיהם את נ/1(30). המכתב הוצג לו ולאחר שעיין בו אמר: "אני לא ראיתי את המסמך הזה עד עכשיו. קראתי את המכתב. זה הפעם הראשונה שאני רואה אותו. אני אומר את הדברים הבאים. סביר להניח שהעורכת דין לא ידעה שאני יודע אילו מסמכים אתם רוצים שאני אביא. אני הולך אליה עכשיו ואגיד לה שהמסמכים שנתתי לה זה בדיוק מה שביקשתם". השאלה הבאה הייתה האם מנעו ממנו החוקרים בשלב כלשהו לשוחח עם עורך דינו, כנטען במכתב, ותשובתו הייתה "לא. תעזבו את השטויות האלה. אתם עושים את התפקיד שלכם והעורכת דין שלי עושה את התפקיד שלה. אל תכניסו אותי לעניינים ביניכם". החוקרים הציעו לו לרשום לעצמו אלו מסמכים עליו להביא עמו וזוהר ענה "לא צריך אני יודע". זו אינה התנהלות של מי שחש מאוים, שאינו יודע מה רוצים ממנו, שמבקשים לנתק אותו מעורכי דינו. נזכיר כי זוהר לא היה נתון במעצר במהלך גביית הודעה זו, שהתמשכה על פני דקות ספורות. לא הייתה כל מניעה כי יחזור בפני החוקרים, במענה לשאלותיהם, על הנטען במכתב ויאשר כי אינו יודע באלו מסמכים החוקרים מעוניינים, או כי ישים פעמיו לעורכי דינו מיד עם סיום החקירה וישטח בפניהם טענה כי במהלך החקירה ניסו להובילו, בניגוד לרצונו, להתנערות מן המכתב. לו כך נהג, אין ספק כי חוקרי הרשות היו מקבלים מיד מכתב נוסף ברוח זו. תחת זאת, חזר זוהר למשרדי החקירות כעבור כשעה, כשהוא מחזיק במסמכים אותם התבקש להביא (ואשר השאירם בבוקר אותו יום בידי עורכת דינו), ומסרם לידי החוקרים (ת/449).