משדחיתי את הטענה לפיה הודח ירון בידי גדליה, נותרה הודאתו בעינה, כשאליה מצטרפות שלל הראיות שנסקרו לעיל, והמלמדות כי הודאת אמת היא.
--- סוף עמוד 427 ---
(ב) ארז
74. גם ארז אינו כופר, למעשה, במעורבותו בהסדר הכובל שנעשה במכרזי הדרום, אולם לטענתו לא הוא שיזם זאת. מי שגיבש את החלוקה, לטענתו, היה גדליה, שגם שידל אותו לקחת חלק במעשים אלה. משכך, גם אם פעולותיו של גדליה אינן מגיעות כדי "הדחה" במובן המשפטי, הרי שיש בהן כדי להשליך על מידת החומרה שבמעשיו של ארז ולהוביל למסקנה כי אין לייחס לו עבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות.
75. הראיות מלמדות באופן חד משמעי שלא כך הוא. דמותו של ארז, כמנהיג דומיננטי ומרכזי באירועים נשוא כתב האישום, ולא רק בנוגע לחמשת מכרזי הדרום, מצטיירת ככזו באופן שאינו מותיר מקום לספק.
בכל הנוגע לאישום הנדון, עיון בתמליל פגישת מסובים ת/335א מלמד, כי ארז ניהל את הפגישה, הציע את "תכנית החלוקה" והפעיל לחצים (ביחד עם אחרים) על רמי עזרא ועל עמיר גולשני להסכים לעקרונותיה. בהודעותיו (ת/67, ש' 38-34; ת/70 ש' 43) ובעדותו בבית המשפט (עמ' 3416) טען, כי אינו זוכר מי יזם את הפגישה וכי ייתכן שהשמועה על קיומה עברה מפה לאוזן. אולם הן מסילטי (עמ' 369, עמ' 373), הן רמי ברזילאי (עמ' 3812) והן רמי עזרא (עמ' 4195) העידו כי היה זה ארז שזימנם אליה. כך גם אזכיר, כי הפגישה שנועדה לאיסוף המעטפות ולמילוי הצעות המחיר של הקבלנים שהשתתפו בהסדר התקיימה בביתו של ארז, כי הוא זה שקבע את המשכה, בבוקר שלמחרת, על מנת לסיים את "פרויקט" מילוי ההצעות בטרם יוגשו לחברת החשמל, וכי הוא זה שמילא בכתב ידו את חלקן (של השביל הירוק במכרז רמלה, של זוהר כץ במכרזי רמלה ונתניה, של גיל במכרז באר שבע ושל גולשני במכרז רמלה). בנוסף, וגם על כך עמדתי בהרחבה בעת שסקרתי את השתלשלות האירועים, היה זה ארז שעסק בקדחתנות בגיבוש ההסדר וניהל שיחות רבות עם קבלנים מעורבים והוא זה שהודיע, בעת משבר, כי "אין סידור הכל בוטל". ללמדך – שהוא ריכז את פעילות הקרטל ההולך ומתהווה.
76. לנוכח עמדתו בבית המשפט, ממנה עולה כי הוא מודה בכך שנטל חלק בהסדר כובל, איני רואה צורך לעמוד בהרחבה על טענותיו בחקירתו ברשות, ולפיהן תכלית הפגישה במסובים הייתה להקים "איגוד קבלני גיזום" (ת/66, ש' 77-65; ת/70, ש' 43-42). יש לומר, כי גם בבית המשפט הרחיב ארז על חשיבותו הרבה של איגוד קבלני הגיזום אותו ראה לעיני רוחו (עמ' 3375-3373; עמ' 3417-3416). אלא שכבר ראינו כי לא ניתן להבין את הדברים