89. והנה, בהודעתו הראשונה (ת/102), טען במפגיע כי לא היה שותף לתיאום בין קבלנים עובר לחמשת מכרזי הדרום וכי אינו זוכר מפגש שהתקיים בין קבלנים מחוץ למשרדי חברת החשמל בתום סיור הקבלנים (ש' 262-259). בהמשך טען ש"במיליון אחוז" לא היה במפגש כזה (ש' 273). משהושמעה לו הקלטת המפגש טען כי אינו יודע מי דיבר שם, אולם אין זה הוא; כי אינו מזהה קולות וכי "מה, יש רק נאש אחד במדינה?" (ש' 316-310).
נאש הכחיש באותה הודעה, שנכח בביתו של ארז ב-6.4.2010 והכחיש שאסף אי פעם מעטפות מקבלנים, שהרי אסור לעשות דבר כזה (ת/102, ש' 291-276). הוא אישר שהיה בסיור הקבלנים אולם אינו זוכר שרכש את מעטפות המכרז. משהושמעה לו הקלטת השיחה בביתו של ארז הכחיש שאמר במהלכה שהוא מחזיק בידיו את ההצעה שלו עצמו, את ההצעה של שולה קסנטיני ואת ההצעות של ירון ושל ורד בר, הכחיש שאסף מעטפות וטען כי אינו יודע מי מדבר שם, וכי אינו מזהה את הקול (ש' 559-546), ובהמשך: "מאיפה אני יודע שההקלטה לא מפוברקת, שאתה [היינו – החוקר] לא דיברת בהקלטה הזו?" (ש' 579-578).
בהודעתו הבאה (ת/103) לא השיב לשאלות החוקרים.
90. בחקירתו הראשית הסביר את התנהלותו ברשות בכך שהיה בהלם כשראה את אביו באזיקים ובעקבות החיפוש שעשו חוקרי הרשות במשרדו והפכו הכל. לפיכך, כשזומן לחקירה יומיים לאחר שהפכה לגלויה, הגיע למשרדי החקירות כשהוא "מאוד אנטי, מאוד סגור, מאוד עצבני. כזה אני בלהט הדברים. וזהו. יכול להיות שזה טעות מבחינתי שאני הייתי אנטי בחקירה" (עמ' 4057). כך באשר להודעה הראשונה.
--- סוף עמוד 436 ---
אשר לחקירה השנייה, אליה זומן כעבור כחצי שנה, טען כי הוזמן למשרדי לה"ב 433 וכשהגיע, התבקש להפתעתו להיכנס לחדר שלא היה בו מחשב ושלא נראה היה כלל כחדר חקירות. הוא שאל את החוקר "מה זה פה, מה זה לא חקירה, איפה המחשב, איפה אתה לא צריך לרשום? אז הוא אמר לי לא, אני לא הבאתי אותך לחקירה, הבאתי אותך כי אני רוצה לעזור לך". לתהייתו במה יכול החוקר לעזור לו השיב החוקר "אני יכול להביא לפה את הדפים לקרוע אותם וכאילו אתה לא היית פה בחקירה ולא היה כלום. אם אתה תעבוד אתי". נאש הסביר לו שאינו מוכן לעבוד כסוכן סמוי אם לכך הכוונה, וביקש שהחוקר ישחרר אותו לדרכו באותו רגע. או אז הגדיל החוקר את הפיתוי ואמר לו "תשמע, אני אקח גם את החומר של אבא שלך וגם אותו אני אקרע. אני ממש אנקה אתכם לא יהיה לכם בעתיד שום דבר". נאש, לדבריו, לא היה מוכן לשתף פעולה עם החוקר והתקשר מיד לעורך דינו דאז, רונאל פישר. עורך הדין הורה לו להגיע למשרדו לאלתר, והוא פרט לפניו מה בדיוק אירע. יום לאחר מכן התקשר אליו אותו חוקר ושאל אותו "מה החלטת, אתה רוצה לזרום אתי?" גם הפעם השיב נאש בשלילה, וכעבור יומיים זומן לרשות הגבלים עסקיים על מנת להיחקר על הפרשה שלפנינו.