במהלך חקירתו הראשית הוצג מכתב שכתב עורך דינו דאז לרשות הגבלים עסקיים, נושא תאריך 5.6.2011 (נ/10(18)). הצילום שהוגש אינו קריא במיוחד, אולם ניתן לראות כי במכתב מגולל עורך הדין את טענתו של נאש לפיה משהתייצב, על פי הזימון, במשרדי לה"ב 433 פנה אליו רכז המודיעין של היחידה בהצעה לגייסו כסוכן סמוי בקרב שחקני קלפים שנאש נמנה עמם. אותו רכז, כך על פי המכתב, הבטיח לנאש כי תמורת שיתוף הפעולה המתבקש ייסגרו תיקי החקירה נגדו ונגד אביו ואיים, מנגד, בהגשת כתב אישום אם לא ייעתר נאש להצעה, על אף שאין ראיות נגדו.
91. כמו בכל עדותו, גם בנקודה זו התקשיתי ליתן אמון בגרסתו של נאש. בכל הנוגע לטענה בדבר ההלם בו היה נתון בעת שזומן לגביית ההודעה הראשונה, עיון בה מלמד כי לא זה היה מצב רוחו וכי תגובותיו לשאלות שנשאל היו רציונאליות ובשליטה. הוא לא בחר בזכות השתיקה, אלא השיב תשובות שאינן אמת. כך, עד שלא נחשף להקלטות, הכחיש במפגיע השתתפות במפגש שלאחר סיור הקבלנים ונוכחות בביתו של ארז. משהתברר לו כי יש הקלטות של שני המפגשים, בחר באסטרטגיה של הכחשה שהוא הדובר, עד כדי התרסה: "מה יש נאש אחד במדינה?" ו"מאיפה אני יודע שההקלטה לא מפוברקת". זאת ועוד, בחקירה הנגדית התברר, כי בטרם הגיע לראשונה להיחקר, הספיק להיוועץ בעורך דין (עמ' 4083) וממילא אין לדבר על אדם המצוי בהלם, שאינו יודע את אשר לפניו.
--- סוף עמוד 437 ---
בכל הנוגע לחקירה השנייה, בפתח הודעתו, שנגבתה במשרדי רשות הגבלים עסקיים ולא במשטרה, נכתב מפיו כי "מופעל עליו לחץ מהמשטרה כדי לספק מידע על עבריינים" וכי "הוא לא מוכן להשתתף בסחיטה הזאת והוא לא ישתף אתי פעולה" (ש' 16-14). אמר ולא יסף. לא באה מפיו כל טענה לפיה ניסה רכז מודיעין של משטרת ישראל "לפתות" אותו בהבטחה ל"העלמת" חומר החקירה נגדו ונגד אביו בתמורה לשיתוף פעולה מצדו. וככל שניתן לעמוד על תכנו של המכתב נ/10(18), גם בו לא נטען כי ההצעה הייתה להשמדת חומר חקירה כנגד שיתוף פעולה מצדו, כי אם סגירת התיקים תמורת שיתוף פעולה. הטרוניה שהועלתה במכתב הייתה כי נאש אוים, שככל שלא ייעתר להצעה, יוגש נגדו (ונגד אביו) כתב אישום, על אף שאין בחומר הראיות דבר המסבך אותו. כך או כך, הדברים נראים על פניהם חסרי שחר. לא מן הנמנע, כי רכז המודיעין פנה לנאש על מנת לרתום אותו לשיתוף פעולה בחשיפת עבריינים, בעניין שאינו קשור כלל למכרזי הגיזום (מן המכתב נ/10(18) עולה, כי המדובר בקשר שיש לנאש עם שחקני קלפים). אולם אתקשה להעלות על דעתי כי אותו רכז הבטיח לנאש שהראיות נגדו ונגד אביו "יועלמו" והתיקים ייסגרו. גם אם המדובר ברכז מודיעין שאינו תם לב (ואני רחוקה מלקבוע כך, בהיעדר כל ראיה לדבר), הרי נאש, ככל בר דעת, ודאי הבין, שלא היה בכוחו להבטיח מה שיוחס לו. "בעל הבית" העיקרי של החקירה הייתה רשות ההגבלים העסקיים ולא המשטרה; גם אם רוצים, לא ניתן להעלים סתם כך חומרי חקירה; ולפיכך לא התעורר בליבי ולו ספק שמא אכן נאמרו הדברים שייחס נאש לרכז המודיעין בעדותו הראשית, גם לא בגרסה הממעיטה יותר, כאילו הובטח לו שתיקי החקירה ייסגרו כנגד שיתוף פעולה. אוסיף, כי שמו של רכז המודיעין שיוחסו לו דברים אלה ידוע (הוא מוזכר במכתב נ/10(18)), ונאש יכול היה לזמנו לעדות על מנת שהדברים יתבררו בבית המשפט. ועל כל אלה, תגובתו של נאש ללחץ שהופעל עליו, לטענתו, אינה קוהרנטית. כאמור, נאש זומן למשרדי הרשות ולא למשטרה והחקירה שהתנהלה נסובה על מעורבותו במכרזי הגיזום. אם הייתה בידו גרסה שיש בה כדי להפיג את החשדות כלפיו, אתקשה להבין את הקשר בין הלחץ המשטרתי הנטען לבין ההימנעות מניצול ההזדמנות שניתנה לו לספק הסבר תמים להתנהלותו בקשר עם המכרזים הנדונים, לאחר שהייתה לו שהות ארוכה עד מאוד (כחצי שנה) להיוועץ בעורך דין ולשקול את גרסתו.