--- סוף עמוד 449 ---
מדברים אלה עולה בבירור, כי מתוך מכלול ההצעות של השביל הירוק שהיו בידי ארז, הוצא מכרז רמלה (ומולא בכתב ידו של ארז), שכן הוא היה המכרז הרלוונטי לארז ולגדליה.
108. ועתה לדיון ברישום "לא אנחנו הגשנו".
כאמור, מירב אליה העידה כי היא מעדכנת את טבלת האקסל באותם מקרים שהיא יכולה לעשות זאת בעצמה, כי לעתים רגב היה מעדכן בעצמו וכי בדרך כלל הייתה מעדכנת כשלצידה רגב שהורה לה מה לכתוב. האפשרות שמירב אליה היא זו שכתבה בצד חמשת מכרזי הדרום "לא אנחנו הגשנו" אינה אפשרות סבירה כלל ועיקר. מירב העידה כי אינה מבינה את הכתוב וממילא לא יכולה הייתה לכתוב על דעת עצמה מה שאינו נהיר לה. נותרו שתי האפשרויות האחרות. אעיר, כי גם אם נבחר באפשרות הראשונה, הבלתי סבירה, הרי שרגב אישר, כי היה מסתכל בטבלת האקסל על בסיס יומי, הגם שמיהר להסתייג כי יכול להיות שיש עדכונים של הרגע האחרון (עמ' 4035).
לטענת רגב, הטבלה הוכנה עבור ישיבת הדירקטוריון (כעולה מן המסמך אליו צורפה, ת/382), אולם הוא לא הוזמן אליה, ולדבריו היה זה מקרה ייחודי שכן בכל ישיבות הדירקטוריון הוא היה זה שמופיע ומסביר. את טענתו זו ביסס על מסמך עלום, שראה עת עבר על מסמכי החקירה. המסמך לא הוצג על ידו (עמ' 4036-4035). איני נותנת אמון בטענה האמורה. מעבר לכך שהיא נשענת על מסמך שלדברי רגב הוא ראה, אבל נמנע מלהציגו לתמיכה בטענתו, נראה כי כל תכלית הטענה היא להרחיקו מן המודעות לכתוב בטבלת האקסל. כך עשה כשטען שלמרות שעיין בטבלה על בסיס יומי הוסיף מיד כי יש גם עדכונים של הרגע האחרון, וכך עשה כשטען כי משום מה, דווקא לישיבת הדירקטוריון הרלוונטית לא הוזמן, וממילא לא נדרש לתת הסברים לטבלת האקסל.
109. את התיבה "לא אנחנו הגשנו", שכמובן אינה מתיישבת עם חזון של חברה המתנהגת על פי החוק, הסביר רגב כך:
"אני רק יכול לחשוב שיש פה איזושהי טעות תחבירית. אנחנו לא הגשנו את זה, בגדול וכמו שאני אומר סביר להניח שזה איזשהו מידע שקפץ ממש בדקות האחרונות לפני עריכת המסמך הזה, ברגע שיש טעות תחבירית בשורה אחת באקסל זה רץ על כמה שורות שתרצה באופן אוטומטי, אם אתה מתכוון ואם אתה לא מתכוון" (עמ' 4036).
--- סוף עמוד 450 ---
אלא שישיבת הדירקטוריון התכנסה ב-21.6.2010, למעלה מחודשיים ממועד הגשת ההצעות במכרזי הדרום, ושום דבר לא צריך היה, אם כך "לקפוץ" לטבלה ברגע האחרון. לא זו אף זו, "הטעות התחבירית" ארעה, משום מה, רק לגבי חמשת מכרזי הדרום, שהוגשו בשם השביל הירוק (למעט זה של באר שבע, שנותר למעצבה בביתו של ארז), ואשר הוכח לגביהם, כפי שראינו לעיל, מעבר לכל ספק, כי הם הוגשו על ידי גורם אחר (למעשה, אין על כך מחלוקת). המילים "לא אנחנו הגשנו" משקפות, אם כך, בדיוק את שאירע: הצעות השביל הירוק הוגשו, בידיעתה ולאחר שרגב טרח עליהן עד לרגע האחרון, אולם לא על ידה. ומי שנתן לכך יד – נטל חלק בתיאום המכרזים. לכך יש להוסיף, כי השפה העברית שגורה הן על פיו של רגב והן על פיה של מירב אליה ו"הטעות התחבירית" היא טעות בלתי טבעית ומשונה, כשדובר עברית כשפת אֵם מבקש להביע רעיון פשוט ולפיו לא ניגש למכרז מסוים. ואכן, עיון באותו עמוד בטבלת האקסל מלמד, כי בצד 14 מכרזים אחרים שהשביל הירוק שקלה את התמודדותה בהם והחליטה בשלילה, נכתב "בחנו ולא ניגשנו". משהופנתה תשומת ליבו של רגב לכך שאנשי מחלקת המכרזים ידעו, אפוא, לבטא בעברית תקנית רעיון של אי הגשת הצעה, הסתפק בתשובה "לא מקבל את זה, לא" (עמ' 4036).