--- סוף עמוד 456 ---
אחרת של מירב, מ-14.3.2011, כתבו החוקרים את צירוף המילים הנכון, היינו "לא אנחנו הגשנו" וחזרו על כך מספר פעמים.
איני מוצאת יסוד לטענה. ראשית, אין ספק כי מי שמילא את הטבלה ביקש להתנסח באופן שונה מן הנוסח הטבעי שתכליתו לבטא אי הגשה. עובדה היא שבאותו עמוד מופיע הביטוי "בחנו ולא הגשנו" לא פחות מ-14 פעמים, כשבמקומות אלה הכוונה הברורה היא שהחברה לא הגישה. לעומת זאת, החוקר "הסתבך" בלשונו כשביקש להציג למירב את התהייה העולה מן הניסוח שבטבלה, וגם האופן בו הוא הציג את הדברים אינו טבעי, שהרי המילה "אנחנו" מיותרת אם הכוונה להביע הימנעות מהגשה. שנית, אין לנתק את הביטוי "לא אנחנו הגשנו" מן המציאות שהוכחה בפועל, שאכן הוגשו הצעות בשמה של החברה, אבל לא על ידה. הדברים נכתבו, אפוא, בכוונת מכוון, כדי לשקף את מה שאירע.
121. ועתה לטענתו של גולסט כי בזמן הרלוונטי מי שניהל את השביל הירוק בפועל היה אלדד לואנץ.
טענתו עומדת בניגוד מוחלט למענה לאישום שניתן על ידו, ולפיו הוא מודה באמור בסעיף 25 לכתב האישום, היינו שהוא היה בעל השליטה בשביל הירוק ושימש כמנהלה הכללי בתקופה הרלוונטית. גולסט לא ביקש רשות לחזור בו מהודאתו והיא נותרת בעינה.
בבית המשפט טען, כי "בפועל מי שניהל את החברה מסוף 2009 ועד נדמה לי מחצית 2013 זה אלדד לואנץ". לאור דבריו, נשאל אם לואנץ היה מנכ"ל החברה ותשובתו הייתה "הוא לא הוגדר כמנכ"ל ואין למיטב ידיעתי הגדרה משפטית ברשם החברות למנכ"ל אלא רק לדירקטורים. אבל הוא זה שהוגדר כמנהל חטיבת הנוף והוא זה שייצג את החברה. הוא היה מוסמך לחתום בשם החברה על דברים מסוימים..." (עמ' 3904). בהמשך הסכים, כי חטיבת הנוף אינה חברה בע"מ העומדת בפני עצמה. או אז התבקש לשוב ולהשיב על השאלה האם בתקופה הרלוונטית כיהן כמנכ"ל החברה וכך השיב: "אני חושב שהסברתי. אין לי יותר מה להסביר. הסברתי לך את המבנה, הסברתי לך איך עבדנו והסברתי לך שהגדרתי מבחינת ההגדרה, הם היו בהגדרה מנהלים של החטיבות, האם אני הוגדרתי כמנכ"ל והאם חתמתי כמנכ"ל, אני מעריך שיש כן חתימות שחתמתי כמנכ"ל של כל החברה" (שם). ככל שניתן להוציא משהו מן המלל הזה, יש בו משום הודאה כי כיהן כמנכ"ל החברה וחתם בשמה.
--- סוף עמוד 457 ---
לכך יש להוסיף, כי בחקירותיו ברשות, הגם ששמר על זכות השתיקה, אמר גולסט כי הוא מנכ"ל השביל הירוק. לא הייתה מחלוקת כי החוקרים תיעדו את דבריו כיאות (ראו פרק א' סעיף א.2 להסכמות הדיוניות בין המאשימה לבין הנאשמים). החוקרים שגבו את הודעותיו (חמי מרקוס ועדי אגוזי), נחקרו בחקירה נגדית על ידי עו"ד זילברשלג, אולם לא נחקרו על הרישום האמור (עמ' 1674-1667; עמ' 1953-1987). בבית המשפט סרב גולסט לאשר שכך הציג עצמו לפני החוקרים, אולם לא הסביר את תשובתו (עמ' 3908-3907).