לטענתו, הגיע לסיור הקבלנים רק "בשביל באר שבע", אולם "אחרי הסיור, לא יודע, אולי דיברתי עם אימא שלי בטלפון, אולי התייעצתי ואמרתי יאללה אני אקנה כי זה היה כזה גם בזול, היום מכרז עולה אלפי שקלים, זה היה 250 שקל ועדיין אמרתי אני הולך איפה
--- סוף עמוד 470 ---
שמעניין אותי וקניתי את באר שבע כי חשבתי להילחם עליה במחיר שאני חושב ולא יודע, לא היה אשקלון אז אולי קניתי את רמלה שיהיה לי עוד אופציה" (עמ' 4212). אלא שמיד בהמשך שב ניסים ועמד על כך שלא היה לו שום עניין ברמלה, כי אינו זוכר כלל אם שלשל את המעטפה של רמלה אבל "אם כן, שלשלתי אותה כנייר, כמעטפה שישבה אצלי באוטו עם שתי המכרזים שהפקידה מילאה לי וזה הכל" (שם).
144. יושם אל לב, כי הטענה שבכלל חשב שרכש את מכרז אשקלון (שלא היה במקבץ חמשת מכרזי הדרום, יש לומר), לא הועלתה על ידי ניסים בחקירותיו, והיא צצה לראשונה בבית המשפט, בחקירתו הראשית. נראה כי גם טענה זו באה לאוויר העולם כדי לשכנע שההתייחסות למכרז השני (יהיה זה רמלה או אשקלון) לא הייתה התייחסות של ממש מבחינתו. בבית המשפט התבקש להסביר כיצד זה לא טען בחקירות שחשב שהמדובר במכרז אשקלון ותשובתו הייתה כי לא נשאל על כך (עמ' 4237). תשובה זו אינה אמת. ניסים נשאל פעם אחר פעם על מכרז רמלה, ומתבקש היה שיאמר לחוקריו כי בכלל לא זכר שקנה את המכרז הזה וסבר שרכש את מכרז אשקלון, או שרכש את מכרז רמלה משהתברר כי המקבץ לא כלל את אשקלון, כפי שטען בחקירתו הראשית.
הסבר כיצד זה צצה המעטפה של מכרז רמלה בתיבת המכרזים של חברת החשמל אין פה. מעטפות אין דרכן להשתלשל מעצמן, ואין זה מתקבל על הדעת שניסים שלשל אותה "כנייר", בחוסר תשומת לב, סתם כך, משום שרבצה לה במכוניתו ביחד עם חברתה הטובה הימנה, מעטפת מכרז באר שבע. כך גם אין בגרסתו הסבר מדוע הביא למילוי הצעה של מכרז, שכלל לא היה לו בו עניין ולא רצה לגשת אליו, והחתים עליה את אביו כבעל זכות החתימה בחברה. לכך יש להוסיף כי ניסים לא שלל באופן נחרץ את האפשרות שהצעת המחיר מולאה על ידי קבלן אחר, ולשאלת החוקר בעניין זה השיב כי אינו יודע. גם אמו לא שללה את האפשרות שהמעטפה הגיעה לידי נאש באמצעות ניסים, שיחסי הקרבה ביניהם כמו אחים.
145. ההסבר האפשרי היחיד לקורותיה של הצעת קסנטיני למכרז רמלה מצוי, אם כך, בדברים הנשמעים במהלך הפגישה בביתו של ארז מ-6.4.2010 (ת/340א).
בהודעתו ת/133, לאחר שטען כי אינו יודע אם יכול להיות שקבלן אחר מילא את ההצעה, השמיע לו החוקר את הקלטת השיחה האמורה, במהלכה נשמע נאש אומר מפורשות כי "המעטפה של שולה" נמצאת בידיו. ניסים טען כי אינו מזהה את קולו של נאש ולשאלה