12. גרסתו של ארז, בין ברשות ובין בבית המשפט, לא היה בה כדי ליצור ספק סביר בתמונה המפלילה שהצטיירה עד כה. בעת חקירתו ברשות טען, כי הוא מגיע לסיורי קבלנים רבים מבלי להתמודד בסופו של דבר, וכי על כן אין משמעות לעובדה שלא רכש את המעטפות של שלושת מכרזי המקבץ הראשון. לאחר שהושמעה לו השיחה ת/341 והוא התבקש להשיב על השאלה מי החליט שהוא נציג "של הדרום" השיב "אני הגעתי לשם עצמאית, לא נציג של אף אחד" (ת/66, ש' 522-513).
--- סוף עמוד 489 ---
עם זאת, לנוכח עוצמת הראיות, בבית המשפט הודה ארז ב"סיכום" עם זוהר:
"הסיכום שלי עם זוהר היה, זה היה בעקבות מכרזי הדרום, מכרזי הצפון עדיין לא יצאו בכלל. אבל זה היה מה שנקרא בקנה. ידענו שזה אמור לצאת. אחד מהדברים שזוהר אמר או קי. אני אדאג שהחבר'ה שלנו לא יבואו אליכם והם יתמודדו, אתם תתמודדו תשברו את הראש לבד ואנחנו נתמודד נשבור את הראש לבד בצפון. זה הסיכום היחידי שהיה לי זוהר. וככה היה" (עמ' 3449).
אלא שלטענתו, לא נטל חלק בהחלטה על זהות הזוכים במכרזי הצפון. על מעורבותו בעניין זה נעמוד בהמשך.
13. מן המובא עד כה ניתן להגיע למסקנה ודאית, כי ארז היה "האדריכל" של "תכנית החלוקה" הגלובאלית, וככזה אף נטל על עצמו את המשימה של השכנת השלום בין הקבלנים הצפונים לבין עצמם, ולא רק בין הצפון לבין הדרום. ארז הוא שרקם את התכנית או לפחות היה מראשיה, הוא שאסף בטחונות מקום שלא היה אמון בין הקבלנים השונים, הוא שהסיר מן הדרך קבלן סורר.
התמונה המצטיירת היא תמונה של שיטה, כפי שתיאר אותה ארז במו פיו, במהלך פגישת הג'קוזי (ת/348א, עמ' 5-4):
"עכשיו היה מגיע לי חלק? אנחנו אמרנו בסיבוב הבא מי שלא רשם אזור על שמו עכשיו ירשום אזור על שמו פעם הבאה, נכון? אמרנו את זה לכולם? ואז בסוף השלוש שנים אנחנו אמורים לפזר את הפאזלים של זה חצי ההוא רבע, כל אחד אמור להיות לו אזור משלו, ושלו לבד. בלי כל החצאים והרבעים והחלקים וכל זה. אבל אי אפשר כאילו זה...אותו דבר זה גם בצפון, אותו דבר זה גם בצפון. זה היה הסגירה, כל אחד זה חצי זה רבע זה זה, שנה הבאה יוצאים כלל המכרזים ובזה אנחנו סוגרים את העניין, כל אחד לכיוון שלו...עזוב אותי, תן לי מקום אחד וזהו. אני אם השנה נגיד אם היה לי רמלה על שמי, מה אכפת לי, לא מפריע לאף אחד".
בבית המשפט אישר ארז כי הדברים לעיל מוסבים על מה שנסגר ביחס למכרזי הצפון והדרום (עמ' 3598-3597), וכדבריו: