--- סוף עמוד 516 ---
ממילא לא הוגשה כהצעת אמת מטעם החברה. מכאן, שדבריו של זוהר בחקירותיו ברשות, לפיהם לא אמר למנכ"ל החברה כי הגיש הצעה מטעמה למכרז תל אביב (ת/451, ש' 507-500) ולא ביקש ממנו אישור מקום שההצעה הוגשה כהצעת גיבוי שלא על מנת לזכות (ת/450, ש' 531-530), הם דברי אמת, המתיישבים עם עדותו בבית המשפט ביחס לחמשת מכרזי הדרום.
בבית המשפט נענה זוהר ברצון, שלא לומר בהתלהבות, להצעתו של עו"ד ממון לפיה אין זה הגיוני שתמורת ההימנעות מתחרות תשולם לראז חקלאות, בעוד שמנהליה כלל לא היו מודעים לפעולות התיאום שהוא היה מעורב בהן. ומכאן מסקנה, כי גרסתו בחקירה, לפיה הרישום "130 מנהרת" מבטא תשלום עבור אי תחרות, אינה אמת. כך הגיב לתהייה שהציג לו עו"ד ממון בעניין זה: "אין לי הסבר הגיוני חוץ מפסיכולוגיה רפואית למה אמרתי את הדברים כמו שאמרתי אותם או ניסיתי כל מיני דברים בחקירות ... אין ספק שניסיתי לתת מספר גרסאות שיתאימו ... אין שום היגיון, בטח. מסכים, אין בזה שום היגיון לא מסחרי, לא רגשי, לא כלכלי וזה לא היה ככה ולא עובדתי" (עמ' 1343-1342). אלא שזוהר הסביר בהודעתו, כי השיקים היו לפקודת החברה "למרות שרמי הציע לי שזה יהיה לי אישית ... כי החברה יותר חשובה לי. החברה הייתה במצב כספי קשה" (ת/446, ש' 124-121). העובדה שהחברה הייתה חשובה לזוהר, גם לאחר שנמכרה על ידו משום שנקלעה לקשיים, באה לידי ביטוי באמרות שלו במהלך החקירה והמשפט (ת/442, ש' 221-219; ת/451 ש' 157, ש' 516-513; עמ' 1351). ומאחר שבמועד הרלוונטי למכרז תל אביב מנהלי החברה לא גילו עניין במעשיו, לא בדקו הכנסות אלא הוצאות בלבד, והייתה פחות בקרה מצדם (ת/451, ש' 526-521), לא נדרש להסביר להם את פשר התשלומים הללו. ההיגיון העומד ביסוד גרסתו של זוהר בחקירה הינו איפה היגיון פשוט, שאינו נדרש לשום הסברים מעולם "הפסיכולוגיה הרפואית". החברה הייתה נתונה בקשיים (ולכן נמכרה על ידו), הכנסות לחברה – גם אם מקורן במעשים לא חוקיים – שיפרו את מצבה, והמנהלים החדשים לא דרשו ממנו הסברים על הכנסות אלא על הוצאות בלבד.
18. גרסה עובדתית נוספת ממנה חזר זוהר בבית המשפט עניינה בשאלה מתי התקיימה הפגישה בינו לבין ברזילאי. כאמור, בחקירה (ת/446, ש' 132-98) אמר זוהר כי היה סיכום מוקדם ביניהם באשר לתשלום תמורת הימנעות מתחרות, שגובש בפגישה שהתקיימה "בבית קפה או במזנון דרכים". ואילו בבית המשפט טען כי "אני מתאר לעצמי שהייתה פגישה אבל בלי שום קשר למכרז, זה הרבה אחרי המכרז (עמ' 1220). המשפט האחרון חסר פשר: זוהר אינו משוכנע שכלל הייתה פגישה, אם כי הוא נכון "לתאר לעצמו" שהייתה כזו. עם זאת, הוא יודע לומר בוודאות כי זו התקיימה בלא קשר למכרז, והרבה אחריו. אם הוא רק נכון לתאר לעצמו כי הייתה פגישה, הכיצד זה הוא יודע לומר, בוודאות, כי זו לא עסקה