--- סוף עמוד 535 ---
"כך, למשל, צריך להינתן למילה 'הסדר' שבסעיף 2 בחוק, הפירוש המרחיב ביותר. החוק נועד למנוע מצבים בהם יפעלו אנשים תוך הבנה משותפת, במטרה ליצור הסדר כובל במשמעותו בחוק. ברור, שהמחוקק לא רצה להגביל עצמו בשום דרך, בניסיונו ללכוד את כל האפשרויות, בהן יגיעו בני אדם לכלל הבנה כזו. הוא טרח, לכן, והשתמש במילה 'הסדר' ולא 'הסכם' או 'חוזה'. הוא ציין, שאין חשיבות לשאלה אם מדובר בהבנה מפורשת או מכללא ...
נוכח האמור לעיל נראה לי, שהפירוש היחיד המשיג את מטרת החוק בתחום זה צריך לקבוע, שהמילה הסדר כוללת כל דרך מתואמת, המופעלת על ידי בני אדם המנהלים עסקים, ושמגמתה השלטת הסדר כובל. אין זה מעניינו של החוק אם תיאום זה הושג בדרכי קונספירציה, או בדרכי הסדר, או באמצעות צד ג', או על ידי קריצת עין, או על ידי צחוק של הבנה, או על ידי מתאם שהוא זר להסדר או על ידי דברים שנאמרו למאן דהוא שאינו שייך לעניין, או בכל דרך אחרת. המילה 'הסדר' שנקט אותה המחוקק היא רחבה מספיק, כדי ללכוד בתוכה את כל מגוון האפשרויות שתוארו לעיל, כמו גם כל אפשרות אחרת וכל חידוש או המצאה שיחודשו או יומצאו בעתיד, ושיביאו לכלל תיאום בין הצדדים עליהם מדבר החוק. החוק דובר אל קוראיו כך: כל דרך שתנקטו אותה ושיש בה, או שהיא מובילה, לתיאום המוביל להסדר כובל, הוא 'ההסדר' הכתוב בחוק"
דברים אלה צוטטו בהסכמה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל (פ"ד נח(1) 721, 729-728 (2003)).
47. כפי שנראה בהמשך, ברזילאי דווקא הודה בחקירתו ברשות (וגם בבית המשפט), כי מכרז תל אביב היה נושא שיחה באותה פגישה, אם כי, כמובן (לשיטתו), לא היה זה בניגוד לחוק.
נפנה עתה לראיות נוספות, המלמדות, ולו בהצטברותן, כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר, שלהבנתו הסובייקטיבית של ארגוב הייתה אחיזה במציאות האובייקטיבית וכי כך ראו את הדברים גם ברזילאי וגם ארז.
(ד) ראיות נוספות
(1) יומנו של ארז
--- סוף עמוד 536 ---
48. הראיה הראשונה אליה נפנה היא יומנו של ארז (ת/418), שכבר הוזכר לעיל. כאמור, ב-12.5.2009 מופיע התיעוד: "אני נסעתי עם רמי ברזילאי לוואדי ערה להיפגש עם איל ארגוב בקשר למכרז בתל אביב".
התיעוד באשר לעילת הפגישה אינו טעון פרשנות: הפגישה עם ארגוב עילתה מכרז תל אביב, ולא "סגירת חשבונות" סתם כך. יתר על כן, התיעוד מדויק הן באשר למועד הפגישה, הן באשר לאופן ההגעה לפגישה (ברזילאי וארז ביחד: ארז, עמ' 3396-3395; ברזילאי, ת/93, ש' 575-574), הן באשר למשתתפי הפגישה. ואם כך, מדוע נטיל ספק בתוכן הפגישה, כמתועד על ידי ארז בזמן אמת, היינו פגישה שעילתה מכרז תל אביב?