45. גם בחקירה נגדית הבהיר ארגוב כי הפגישה בינו לבין ברזילאי תואמה ביוזמתו של האחרון, כי תכליתה הייתה פירעון החוב ואף הסכים כי בשיחה בה תואמה הפגישה לא דובר ביניהם על מכרז תל אביב (עמ' 2470). במהלך הפגישה ארז לא אמר דבר – מצב דברים לא רגיל ולכן זכור לו. עוד הבהיר, כי אינו זוכר אמירות מפורשות של ברזילאי, והסכים עם ציטוט דבריו מחקירתו המאוחרת ברשות כי אינו זוכר מי העלה את הנושא של מכרז תל אביב באותה פגישה: "אין לי שום זיכרון מהמלל הספציפי שנאמר" (עמ' 2471). בנוסף הסכים, כפי שגם אמר בחקירה הראשית, כי לא דובר עמו מפורשות על המכרז, אלא זו הייתה מסקנתו שלו "ממבנה הדברים והטיימינג" ומעצם תיאום הפגישה. וכפי שאמר בחקירתו "[ברזילאי] לא היה צריך להזכיר, ההקשרים היו ברורים. כנראה שבגלל הטיימינג, יש לזה איזשהו קשר". ובמקום אחר: "הקונוטציה הייתה ברורה". עם זאת הסכים להצעת עו"ד לשם, כי אינו יכול לדעת אם אדם אחר, לו נכח בפגישה היה מסיק אותן
--- סוף עמוד 534 ---
מסקנות. בכך אין רבותא. אדם אחר, שאינו מודע לנסיבות, אכן יכול שלא היה מבין כהווייתו את ההסכם שהושג בה.
עוד הסכים ארגוב, כפי שגם אמר לחוקריו בהודעתו המאוחרת, כי אינו זוכר שהתחייב בפגישה האמורה שלא לגשת למכרז, במובן זה שאין לו "זיכרון ספציפי על אמירות, התחייבויות וזה, אין לי לחלוטין. הבנת ההקשרים וכו' קיימת וברורה מבחינתי, יש פה בנוסף לזה את ההבנה שלי מקריאת התמלילים של האזנות וכל זה שהניירת שלי של מכרז תל אביב עשתה דרכה איכשהו לידיים של ארז, כל הדברים האלה ביחד הבהירו לי שככה התנהלות הדברים, בסופו של דבר זה מה שקרה שם" (עמ' 2473-2472). ברוח זו השיב ארגוב גם לשאלותיו של עו"ד ממון. כך, למשל, חזר ואישר כי בשיחה הטלפונית שיזם ברזילאי על מנת לתאם עמו פגישה לשם "סגירת החובות" הוא לא הזכיר את עניין המכרז, אלא שמבחינתו הדברים היו ברורים וברזילאי לא צריך היה להגיד. הוא זה שעשה את ההקשר: "מתוך העובדות אני מקיש ומבין" (עמ' 2945-2494). ובמקום אחר: "הפגישה הייתה בעניין החוב, אני התפשרתי על הסכום. העיתוי וההקשרים מבחינתי יש את הקשר הזה של מכרז תל אביב, מבחינתי זה עושה את הקשר. אין לי שום זיכרון של התניות, איומים או דברים כאלה, לחלוטין לא" (עמ' 2501).
46. ניתן לסכם ולומר, כי מעדותו של ארגוב יש להסיק, שהבנתו את מועד תיאום הפגישה לשם פירעון החוב הייתה שיש קשר בין ההצעה מצדו של ברזילאי לסגירת החשבונות לבין המצופה ממנו במכרז תל אביב, היינו שיימנע מלהתמודד. ומאחר שתכלית הפגישה הייתה "סגירת ההתחשבנויות", בכך עסקה רובה ככולה. עוד יש לקבוע על יסוד עדותו, כי הוא זה שהעלה, מיוזמתו, את עניין פירעון החוב של שולה קסנטיני וכי ברזילאי, לאחר ששקל את הדברים בינו לבין עצמו, החליט כי זה הזמן הנכון להסכים לכך. עם זאת, לנוכח היעדר מוחלט של זיכרון, לא ניתן לקבוע על סמך עדותו, מה היו חילופי הדברים בין השניים והאם כללו אמירות מפורשות בדבר הקשר בין פירעון החובות לבין ההתנהלות המצופה ממנו. בגרסתו המרחיבה ביותר טען, כי 99% מהשיחה נסבה על סגירת ההתחשבנות בינו לבין ברזילאי ואחותו, ו-1% בהתמודדותו שלו במכרז תל אביב. כפי שהקדמתי ואמרתי בנוגע להערכתי את עדותו של ארגוב, מן המובא לעיל ניתן להתרשם שהיה זהיר עד מאוד, ועשה כל מאמץ כדי להימנע מאמירת דברים שיפלילו את חבריו. מעדותו של ארגוב נובעת המסקנה, כי ההבנה לפיה לא יתחרה במכרז ובתמורה ייפרעו לאלתר החובות של מנהרת אשקלון ושל קסנטיני ובניו, שׂרתה על כלל הנוכחים ולא צריך היה להכביר מילים על כך. לעניין זה אין לי אלא להביא מדבריו של בית משפט זה (כב' השופט ו' זילר) בת"א 396/87 קיסין נ' פטרולגז (לא פורסם) לפיהם: