63. בשולי הדברים אעיר, כי איני מוצאת ממש בטענה לפיה העובדה שארז שתק בפגישה, שלא כמנהגו, יש בה כדי להצביע על כך שהפגישה לא הייתה קשורה למכרז. ארז שתק, משום שהפעם עסקה הפגישה בפירעון חוב קיים, שעל דבר קיומו לא הייתה מחלוקת. בעניין זה לא יכול היה לתרום. עיתוי הפגישה והנכונות לסיים את החשבון הוא שהפך אותה לפגישה "בקשר למכרז". לכך יש להוסיף, כי פעלתנותו של ארז באה לידי ביטוי ב"הסדרת השוק" וחלוקתו בין הקבלנים הצפונים לבין הקבלנים הדרומים, או כשירון בלווא, שהיה נואש אותה עת, נזקק לעזרתו לשם ניהול מו"מ עם גדליה כדי למנוע את השתתפותו כמתחרה במכרז ירושלים 2010. לנוכח העובדה שהמו"מ בין ארגוב לבין ברזילאי התנהל על מי מנוחות והסתיים בהצלחה, לא היה צורך בסיועו הפעיל של ארז. מנגד, ארז לא היה מצורף לפגישה על ידי ברזילאי אלמלא תכליתה – מניעת תחרות מצדו של ארגוב על דרך של הסדרת החובות כלפיו. ארז היה מעוניין בכך בהיותו אחד מאלה שאמורים היו לזכות במכרז, ובנוסף, כפי שכבר ניתן להתרשם מפעילותו, ידיו רב לו ב"השכנת שלום". כעולה מן התיעוד ביומנו, כך תפס ארז עצמו את משמעות נוכחותו בפגישה. וכפי שנראה בהמשך, מאוחר יותר דיווח עליה לאחרים כעל הישג שלו.
(4) פירעון חובה של קסנטיני ובניו בע"מ
64. ראיה נוספת לקשר בין הפגישה לבין המכרז היא נכונותו של ברזילאי לפרוע את חובה של אחותו, שולה קסנטיני.
--- סוף עמוד 546 ---
כפי שהעיד ארגוב, הוא ניצל את ההזדמנות וביקש לכלול בהתחשבנות בינו לבין ברזילאי גם את חובה של שולה קסנטיני. היה זה חוב שלא הצליח להביא לפירעונו במשך שנים. ארגוב לא זכר באופן מדויק מה היה גודל החוב, אולם העריך שעמד על פחות מ-100,000 ₪ (עמ' 2445). אין חולק, כי עסקיהם של שולה ושל ברזילאי נפרדים (ברזילאי, עמ' 3749; שולה, עמ' 4273; ניסים קסנטיני, עמ' 4216). הוא לא היה אמור, אפוא, ליטול על עצמו את פירעון החוב של שולה.
נפנה עתה לבירור הגרסאות של ברזילאי, של שולה ושל ניסים באשר לנסיבות פירעון החוב האמור.
65. בהודעתו ת/93, טען ברזילאי כי פרע חוב שהיה לו כלפי ארגוב ולא הזכיר כלל את חובה של שולה (ש' 579-572). בהודעה ת/94 שב וטען כי פרע את חובו כלפי ארגוב לאחר שהתחמק ממנו מספר פעמים כל זמן שלא היה באפשרותו לשלם את החוב. או אז נשאל אם נכון הוא שבאותה פגישה דובר גם על החוב של שולה, והוא אישר זאת. לשאלת החוקר מדוע לא אמר זאת קודם לכן השיב כי המדובר בסכום "בטל" לעומת חובו שלו לארגוב, אלפים בודדים, אולי 4,000 ₪. זו גם הסיבה בעטיה לא דיווח לשולה על פירעון חובה (ש' 586-577).