ואכן, המכרז הנדון היה מכרז משותף לעיריית תל אביב ולמחוז דן של חברת החשמל, ובלתי קשור למחוז הדרום. השיחה, לכל אורכה, היא שיחה בין שניים המצויים היטב ברזי
--- סוף עמוד 550 ---
התיאום. קבלן האומר לחברו שהוא רוצה אזור "על שמו" הוא קבלן שאינו מנהל תחרות. זאת ועוד. הדברים המובאים מפיו של ארז נאמרו על ידו בהמשך לדיווח שלו ליוני על פגישת הג'קוזי ועל הישגיו בה, על כך שהוא "סגר להם את הפינה". מכאן שאין להבין את דבריו אלא בהקשרם הפשוט: תל אביב "נקנתה בדם" וארז אינו מתכוון לפגוע בתכניתו לזכות בה פעם נוספת, "בקלאסה", בעוד שנתיים, ולכן יימנע מ"להפריע" בפתח תקוה.
בבית המשפט טען אמנם ארז, כי פירוש הביטוי "תל אביב נקנתה בדם" הוא שתל אביב "נקנתה בעבודה קשה מאוד" (עמ' 3400). אלא שהפירוש המוצע אינו מתיישב עם השיחה בכללותה, העוסקת כולה במניעת תחרות: מי "יפריע" ומי לא, על שם מי יירשם אזור ומי לא יזכה בכך ועוד.
73. שיחה נוספת בעניין זה היא שיחה שהתקיימה בין ארז לבין מאיר רוזנר כעבור יומיים, ב-24.6.2010 (ת/300, שיחה 1893/143, עמ' 266). במהלכה אמר ארז לרוזנר כי "במאמר מוסגר, בלי שזה ייצא החוצה, אייל עומד מאחורי החוטים ואייל לקח ממני 300 אלף ₪ לפני שנה בתל אביב במזומן מראש לפני ההגשה" ובהמשך: "נכון אבל בבאר שבע אני יודע שזה אייל עומד אחרי החוטים אז בגלל זה אני לא מוכן להתגמש שמה. וואלה אתה יודע הוא הוריד אותנו לרצפה עם הלשון בחוץ ובסוף שהוא נתן את המסמכים גם באותו רגע שהוא קיבל את הכסף, לא היה שום דבר במסמכים זאת אומרת הוא אפילו לא התכוון בכלל לשים אותם".
לא יכול להיות ספק, שארז משוחח בשיחה זו עם רוזנר על מכרז תל אביב, שאכן התקיים שנה קודם לשיחה האמורה. הסכום שקיבל ארגוב הוא הסכום שארז נוקב בו, חלקו במזומן (העברה בנקאית) ומחציתו התקבלה לפני המועד להגשת ההצעות. אכן, לא היה זה ארז ששילם את הסכום האמור, בניגוד לדבריו לרוזנר, אלא ברזילאי, שפרע בדרך זו את חובו ואת חובה של שולה לארגוב. מעורבותו של ארז בתשלום נובעת מכך שנכח בפגישה בכפר קרע, אותה ראה לתאר ביומנו כפגישה "בקשר למכרז תל אביב", והוא הרי התמודד במכרז זה כאחד משלושת הקבלנים הזוכים. בין ברזילאי לבין ארז יחסים קרובים, שבאו לידי ביטוי בהתנהלותם המשותפת בקשר למכרז ירושלים 2010. בהינתן האופן בו תיעד ארז את תכלית הפגישה בזמן אמת, ברור שהוא ראה את תוצאתה גם כעניין שלו ומכאן ההתבטאות "לקח ממני 300 אלף ₪". ארז, כמוצא שלל רב, הסתמך על העובדה שלא הוא שילם את הסכום האמור לארגוב, כדי לטעון כי השיחה המובאת כאן היא "חלק מהתרברבות שלי על מאיר רוזנר" (עמ' 3399). התרשמותי מאישיותו של מאיר רוזנר היא כזו, שאני מתקשה לראות מה היה האינטרס של ארז "להתרברב עליו". רוזנר הוא קבלן גיזום "צנוע", הנתון