--- סוף עמוד 551 ---
בקשיים כלכליים כאז כן היום. הוא בוודאי אינו מהווה דמות מרכזית ובולטת בין קבלני הגיזום, עד שהתפארות במעשים לו לא, הייתה יכולה להביא לארז תועלת כלשהי כתוצאה מהרושם שהדברים יעשו עליו. ההסבר הטבעי יותר הוא האמור לעיל, היינו מעורבותו של ארז בתיאום המכרז, כשהפעם היה לו עניין ישיר בכך כאחד מן המיועדים לזכות בו. ככל שהיה בדבריו משום התרברבות, היא מצטמצמת לאמירה שהתשלום בא ממנו בעוד שבפועל הוא בא מכיסו של ברזילאי.
גם המשכה של השיחה, כמובא לעיל, מהווה ראיה לתכלית הפגישה בכפר קרע. גם כאן ברור כי דבריו של ארז מוסבים על מכרז תל אביב, באשר מסמכי מכרז באר שבע כן הוגשו על ידי ארגוב (באמצעות רוזנר) והוא אף זכה בו, במסגרת תיאום חמשת מכרזי הדרום. האמירה לפיה ארגוב נתן את המסמכים ברגע שקיבל את הכסף, כי בדיעבד התברר שהם ריקים ושהוא לא התכוון כלל להגישם, מחזקת את עדותו של ארגוב לפיה ברזילאי וארז לא היו מודעים כלל, במהלך הפגישה, על כוונתו לנסוע ולהימנע מתחרות במכרז הנדון. תובנה זו באה להם רק בדיעבד ושימשה אותם עת נחקרו ברשות. ארגוב אישר בעדותו, כי "ההבנה" שהעביר את מסמכי המכרז לידיו של ארז, הגם שאינו זוכר זאת, באה לאחר שראה את תמליל השיחה המובא לעיל (עמ' 2453). אמנם, מאחר שבאותה מובאה ארז אינו מזכיר את השם המפורש של מכרז תל אביב, הסכים ארגוב בחקירתו הנגדית שלא ניתן לשלול את האפשרות שארז מדבר באותו מקום על מכרז אחר או סתם מספר סיפורים לרוזנר (עמ' 2474), אלא שהדברים אינם מתקבלים על הדעת. ראשית, כאמור, טענת "ההתרברבות" אינה הגיונית ואינה זוכה לאמוני. שנית, בשיחה דובר במפורש על מכרז תל אביב, במשפט הראשון מבין השניים המובאים לעיל, וסכום הכסף שקיבל ארגוב צוין בהקשר זה במדויק. במשפט השני חוזר ארז לעובדה שארגוב "קיבל את הכסף", היינו בהפניה למה שאמר קודם לכן. המדובר בהתייחסות קונקרטית לאירוע מסוים, שלא ניתן בשום אופן לראות בה "סיפורים". כך גם לא הוצע לארגוב (או לארז) מהו אותו מכרז "אחר" שיש אפשרות שארגוב מסר את מסמכיו באותו רגע שקיבל "את הכסף". ושלישית, בחיפוש שנערך בביתו של ארז נתפסה חוברת ריקה של מכרז תל אביב (ת/496). אכן, לא ניתן לשייכה לארגוב, אולם יש בה כדי לחזק את המסקנה לפיה בשיחתו עם מאיר רוזנר התייחס ארז למסמכים של ארגוב, שעם העברתם לידיו התברר כי אין בהם כלום. על מנת להסביר מדוע נמצאה חוברת ריקה של מכרז תל אביב בביתו, טען ארז בעדותו, כי מעטפת המכרז הכילה שלוש חוברות, ששתיים מהן אמורות היו להיות מוגשות והאחת אמורה להיוותר בידי המציע (עמ' 3655). לעומת זאת, בהודעתו ת/72 טען, כי הוא "חושב" שהיו שתי חוברות במעטפת המכרז, אם אינו טועה, "או שניים או שלושה" (ש' 136-135). הזיכרון הפך, אפוא, נחרץ יותר, במהלך העדות, לנוכח הצורך להסביר את הטעון הסבר. על פי תנאי המכרז (ת/276, סעיף 7.1) היה על המציע להגיש שתי חוברות. ואם כך, אין להבין מדוע אמורה הייתה המעטפה לכלול חוברת שלישית, שתיוותר בידי הקבלן לאחר ההגשה.