לומר את שאמרו בביטחון, שכן עניינם "הוסדר" קודם לכן. במועד שבו התקיימה הפגישה בשביל הירוק ההצעות כבר הוגשו. שלושת הזוכים בפועל (ברזילאי, ארז ונאש) התייצבו להליך פתיחת תיבת ההצעות (ת/283), ב-17.5.2009 (וגם זאת קודם לפגישה במשרדי השביל הירוק), ונוכחו לדעת שזוהר כץ וזכרי, שהגישו הצעות, לא התייצבו וכי ארגוב כלל לא הגיש הצעה. בנסיבות אלה אין תמה שהרשו לעצמם לומר את שאמרו במהלך הפגישה במשרדי השביל הירוק.
78. כפי שכבר קבעתי בעת שדנתי באישום שעניינו מכרז רעננה, עדותו של גדליה נמצאה בעיני אמינה לאור החיזוקים הרבים התומכים בה. מכאן מסקנה, כי גדליה שמע ישירות, הן מפי ברזילאי והן מפי ארז, כי השניים "הסתדרו" עם ארגוב על מנת ש"לא יפריע להם" במכרז תל אביב. באמרותיהם, כפי שהובאו באמצעות גדליה, יש, אם כך, משום הודאה שעיתוי הפגישה והנכונות לפרוע את החוב לאלתר נועדו להכשרת לבבו של ארגוב על מנת שיסתלק מן התחרות במכרז הנדון.
(7) עיתוי התשלומים לזוהר ולארגוב
79. תמיכה ראייתית נוספת במסקנה לפיה נועדה הפגישה לרצות את ארגוב על מנת שלא יתחרה במכרז תל אביב מצויה בעיתוי התשלומים לזוהר ולארגוב. כפי שכבר ראינו, גרסתו של ברזילאי, הן בנוגע לתשלומים לזוהר והן בנוגע לתשלומים לארגוב, הינה שהמדובר בפירעון חובות ישנים, בני שנה עד שנתיים. ברזילאי טען בעדותו, כי תקופת האחריות של קבלן המשנה לעבודתו היא עד 31 במאי שלאחר סיום העבודה (עמ' 3839, עמ' 3852). בדרך זו ביקש, כך נראה, לתת לעיתוי התשלומים הסבר, המנותק ממועד הגשת ההצעות למכרז.
הקושי הנעוץ בהסבר זה שברזילאי שילם לארגוב 50% מהחוב (ללא מע"מ) ב-14.5.2009, ולזוהר שילם 40% מהסכום הכולל בשיק ל-15.5.2009. היינו, שבועיים לפני סוף תקופת האחריות (לגרסתו). משהוצגה לו השאלה מדוע הקדים ולו חלק מן התשלום שהיה חייב לארגוב השיב כי היה חייב לו 150,000 ₪ מן השנה הקודמת, ואם כך המדובר בתשלום המאוחר בשנה ממועד פירעונו (עמ' 3853). אלא שבעניין זה נתקלת גרסתו בקשיים הנובעים מהבדלי גרסאות לעניין הסיבה בעטיה נדחה התשלום. לפי הגרסה האחת, ארגוב היה מעוניין לדחות את התשלום, ככל הנראה משיקולי מס והדחייה הייתה נוחה גם לו (ת/93, ש' 656). לפי גרסה אחרת, הגם שארגוב היה מעוניין לדחות את התשלום משיקולי מס, הייתה
--- סוף עמוד 555 ---
תקופה "שארגוב חיפש אותי המון ולא עניתי לו, לא היה לי אז את הכסף" (ת/94, ש' 576-573). בבית המשפט העיד, כי כפי שהיה נוח לארגוב לדחות את ההכנסות כך היה לו נוח לדחות את ההוצאות, הכל משיקולי מס. בנוסף, היו תלונות של עיריית בני ברק, שבשטחה ביצע ארגוב את העבודה כקבלן משנה של מנהרת אשקלון, בנוגע לפינוי הפסולת וגם בשל כך עוכבו התשלומים (עמ' 3716), טענה שהוכחשה במפגיע על ידי ארגוב (עמ' 2501-2500). ועוד לדברי ברזילאי, מאחר שהיה נוח לארגוב לדחות את התשלום, הוא לא פנה אליו בעניין זה, אלא רק בפברואר 2009, ואז תיאמו פגישה ונפגשו בתל ברוך החדשה (עמ' 3851) – פגישה שכבר קבעתי לעיל שלא הייתה ולא נבראה. ארגוב העיד, לעומת זאת, כי ניסה בעבר לגבות את החוב, גם אם לא "בצורה מאוד אגרסיבית" (עמ' 2445). ברור שהטענה לפיה ארגוב לא היה מעוניין לגבות את החוב משיקולי מס אינה מתיישבת עם הטענה האחרת לפיה ארגוב "חיפש אותו המון", בעוד הוא התחמק מפניו כי לא היה לו כסף. כך גם אין ליישב בין הטענה לפיה התשלום עוכב משיקולי מס לבין הטענה לפיה לא היה מקום לשלם לארגוב לנוכח התלונות שהתקבלו מעיריית בני ברק בנוגע לפינוי הפסולת.