משהעמדנו את יריעת המחלוקת, נפנה עתה לבירור העובדות ולקביעת ממצאים.
--- סוף עמוד 61 ---
הרקע לאירועים נשוא האישום
12. על פי עדותו של גדליה, ההסכם נשוא אישום זה הוא הסדר כובל רביעי בשרשרת הסדרים כובלים שנעשו בקשר עם מכרז ירושלים, ותחילתם ב-1998. ההסדר הראשון (כטענתו של גדליה) סוכם במכרז 1998 ועל המעשים הקשורים בו חלה התיישנות. לפיכך לא נכלל המכרז הראשון בשרשרת בכתב האישום. עדותו של גדליה משמשת תשתית לאישום הנדון, ועוד יותר לאישומים השני והשלישי, העוסקים במכרזי ירושלים בשנים 2007 ו-2004. בכל אחד מהם אקיים, כמובן, דיון נפרד.
13. אין חולק, כי בתקופה הרלוונטית למכרז ירושלים 2010, היה ירון נתון במצוקה כלכלית קשה. הסיבה לכך – כישלון מיזם עסקי בו היה מעורב באפריקה. במיזם היו שותפים פרץ ואסא קופר. במסגרת המיזם האמור לווה ירון כספים מפרץ עצמו ומחברת שלומציון, שבבעלות פרץ. המדובר בסכומים שהגיעו לכ-5 מיליון ₪. לחברת שלומציון ולפרץ עצמו היו שעבודים על ביתו של ירון בגין החוב האמור והתקיימו מגעים בין ירון לבין האחים קופר לשם מכירת ביתו של ירון לאסא, על מנת שישכיר אותו לירון והלה יוכל להמשיך ולהתגורר בו כשוכר. ואכן, במאי 2010 הכין עו"ד גוטגליק, מטעמו של ירון, טיוטת הסכם (ת/467, עו"ד גוטגליק בעמ' 1544). בשלהי יולי 2010 נחתם הסכם למכירת הבית לאסא (ת/479) אולם בסופו של דבר ההסכם לא יצא אל הפועל (ירון בעמ' 2631).
על מנת להחזיר את חובותיו (בין לאחים קופר ולחברת שלומציון, בין למלווים אחרים שאינם מענייננו) לווה ירון כספים בשוק האפור. על פי עדותו, שילם מדי חודש ריבית בסכום של 70-60 אלף ₪, רק על מנת להמשיך ו"לגלגל" את החוב (ירון, עמ' 2707 וראו גם את נ/3(24)). מצוקתו הרבה עולה משיחותיו בתקופה הרלוונטית, שהואזנו בהאזנת סתר (קובץ התמלילים של האזנות הסתר, שהוגש על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, הוא ת/300. דוגמאות לשיחות בהן נשמע ירון משוחח עם דוברים שונים על מצוקתו הרבה ניתן למצוא בשיחה 289/141, עמ' 35 לקובץ; שיחה 404/141, עמ' 53; שיחה 550/141, עמ' 74 ועוד).
הזכייה במכרז הנדון הייתה, אפוא, מבחינתו, עניין של להיות או לחדול. כך הוא נשמע אומר בשיחה שקיים עם שמואל זילבר ז"ל ב-15.6.2010 (ת/300, שיחה 289/141): "הקטע של החברת חשמל עכשיו הוא בשביל להיות או להיות פושט רגל".
--- סוף עמוד 62 ---
14. לטענת ירון, משהתפרסם המכרז התכוון להגיש בו הצעה מטעם החברה שלו, כקבלן ראשי, וניסה להיערך בהתאם. הוא קנה את מעטפת המכרז, ולדבריו גם בפגישה עם גדליה אצל עו"ד גוטגליק, ב-4.7.2010, עוד קיווה להתחרות במכרז בעצמו (עמ' 2614). אלא שעל פי תנאיו, נדרשה העמדת ערבות בנקאית בסכום של 150,000 ₪, ובנוסף, לו זכה, היה עליו להפקיד ערבות ביצוע בסכום של 300,000 ₪ (עמ' 2602-2601). כך גם היה עליו לשאת בכל עלויות העבודה עד לתשלום הראשון עבורה, כשעל פי התנאים הוא משולם על ידי חברת החשמל כחצי שנה לאחר תחילתה. מצבו הכלכלי לא אפשר לו לעמוד בכך. לטענתו, נוכח התובנה אליה הגיע, פנה לפרץ ולאסא והציע להם ללכת ביחד למכרז, כשהוא יבצע את העבודה והם יקבלו סכום של 200,000 ₪ עבור המימון. ירון העיד, כי הסביר לאחים קופר כי אם הם לא יעזרו לו במכרז הנדון, יפשוט את הרגל וממילא לא יוכל לפרוע את חובו כלפיהם (עמ' 2603-2602).