15. מנגד העיד אסא, כי היה לו ברור מלכתחילה שירון "ילך דרכו", כפי שאכן קרה, משום שלא הייתה לירון כל אופציה אחרת (עמ' 3164). כך העיד גם פרץ, שכבעלים של חברת שלומציון ידע מה מצבו של ירון ולכן היה לו ברור שירון ייגש למכרז "דרכם" (עמ' 3128). בעניין זה יש להעדיף את עדויותיהם של אסא ופרץ, שכן משיחות הטלפון שניהל ירון עם אסא בזמן אמת עולה בבירור כי אסא היה שותף למהלכים הקשורים במכרז מתחילתם. כך, למשל, בשיחה שהתנהלה בין ירון לבין אסא ב-20.6.2010 (ת/300 שיחה 1197/141, עמ' 116), דנים השניים בשאלה אם נכון שיגיעו ביחד לסיור הקבלנים הראשון, ועוד. תמיכה לעדויותיהם של אסא ופרץ תימצא בשיחה מ-21.6.2010, בין גדליה לבין ארז, שהתנהלה בביתו של ארז ותזכה לכינוי "פגישת הג'קוזי". גדליה נשמע אומר בה (בעת שירון יצא לשירותים), כי מכרז ירושלים כבר אינו של ירון אלא של ורד בר, וארז מסביר לגדליה כי יהיה עליו להסתפק בתמורה קטנה יותר ממה שקיווה לה עבור הימנעותו מתחרות, שכן בין יתר השיקולים יש להביא בחשבון את העובדה שוורד בר נכנסה לתמונה (ת/348א, עמ' 25).
16. אם כך, יש לקבוע כממצא, כי האחים קופר הבינו מלכתחילה שירון הולך למכרז באמצעותם, וכי גם אם ירון קיווה בסתר ליבו שיוכל לגשת למכרז בעצמו, הרי שמגעיו עם האחים קופר, מתחילתם, נשאו אופי של שיתוף פעולה. למעורבותו הרבה של אסא למן תחילת המהלכים הקשורים במכרז, כמו גם למעורבותו – הפחותה אמנם – של פרץ, תהיה משמעות ראייתית לעניין מעורבותם בעבירות המיוחסות להם.
--- סוף עמוד 63 ---
ירון והאחים קופר הגיעו, אפוא, להסכמה לפיה ירון יבצע עבור ורד בר את העבודות במכרז הנדון כקבלן משנה (בכפוף לזכייתה). תמורת העבודות תשלם ורד בר לירון 2.8 מיליון ₪ בכל שנה מתוך מחיר זכייה של כ-3 מיליון ₪ לשנה (מחיר שנקבע, על פי המיוחס בכתב האישום, בתיאום עם המתחרים הפוטנציאלים על מנת להביא לכך שוורד בר תזכה במכרז), כך שלוורד בר ייוותר סכום של כ-200,000 ₪ בכל שנה (ירון, עמ' 2841; פרץ, עמ' 3128-3127). בנסיבות אלה, נעלה מכל ספק כי לירון היה עניין בזכייתה של ורד בר, לא פחות מעניינם של האחים קופר.
17. יוער, כי לאחר שזכתה ורד בר במכרז, הוסכם בין ירון לבין פרץ כי מתוך רווחיו של ירון, בכל אחת מן השנים השנייה והשלישית, יקוזז סכום של 1.4 מיליון ₪ על חשבון חובו של ירון בקשר למיזם באפריקה (זכרון הדברים: ת/484; פרץ, עמ' 3128). על פניו נראה, אפוא, כי הסכום של מיליון ₪ בשנה שאמור היה להיוותר בידיו של ירון, היה בו כדי לכסות לפחות את עלות העבודות נשוא המכרז, על כל המשתמע מכך לעניין השפעת תיאום המכרז על העלות בה נשאה חברת החשמל.