13. בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד לשם טען זוהר כי אינו זוכר בדיוק אלו שיחות היו לו עובר למכרז, כי מאמציו הופנו להטעיית ארגוב, שעמו הייתה לו מלחמה ולא היה סיכוי להגיע עמו להסדר, וכי לשם כך ביקש להעביר מסרים דרך גיל או דרך ארז, "שכאילו הכל בסדר, שייתן הצעה אולי ריאלית". אולם, כך הוסיף, "מה בדיוק אמרתי לזה ועם מי דיברתי בדיוק ... אני לא יכול לאשר או להכחיש. אני לא זוכר אבל אין ספק שמה שנאמר בחדרי החקירות לא תאם את המציאות" (עמ' 1301). תשובה זו אינה מעוררת אמון. אם אינו זוכר מה בדיוק אמר ועם מי בדיוק דיבר עובר למכרז על מנת לגרום להטעייתו של ארגוב, כיצד זה יכול זוהר להיות "בטוח" בדבר אחד, והוא שמה שנאמר בחדרי החקירות אינו תואם את המציאות? והלא את המציאות אינו זוכר, לטענתו?
בהמשך הסכים להצעתה של עו"ד לשם, כי כשאמר בחקירתו שהצעותיהם של ארז מיארה והשביל הירוק היו הצעות גיבוי (ת/443, ש' 302-301) היה זה על מנת לרצות את החוקרת, כשבפועל כלל לא היה אכפת לו שהם יגישו הצעה למכרז, משום שלא ראה בהם איום תחרותי (עמ' 1303-1304). אלא שגרסתו זו נסתרת מדברים שנשמעו מפיו של זוהר בזמן אמת. כך, במהלך שיחה עם ארז מ-23.6.2010 (ת/300, שיחה 580/139, החל בעמ' 238), בעודם משוחחים על מכרז פתח תקוה האמור להתפרסם בסוף השנה, הבהיר זוהר כי "בכל מקרה אף אחד לא צריך להפריע ולא משנה מה אני או ז'ק מצדי שיכול להיות ... זה בשום מקרה לא נפתח. למה, כי בהחלט יכול להיות שאני אשחרר את ז'ק שיהיה עצמאי, שייקח את זה על עצמו. אבל בכל מקרה זה לא של אף אחד, זה שלי או של ז'ק..." ובהמשך: "אם מישהו חושב על משהו אז נוציא לו את השטויות מהראש". מדברים אלה עולה בבירור כי לזוהר היה אכפת עד מאוד שלא יתחרו מולו בפתח תקוה, כי הוא מצפה שאיש לא "יפריע", וכי לכל היותר "יעניק" את המכרז לז'ק (מעוז), שהיה עובד שלו. והנה, בהודעתו ת/443, מבלי שנחשף לשיחה האמורה, כשנשאל על ז'ק מעוז השיב כי הלה לא ניגש למכרז משום שלא עמד בתנאים, ולשאלה מדוע אם כך השתתף בסיור הקבלנים השיב כי "זה משהו אישי. הוא הגיע למכרז על מנת שאם הוא לא ימשיך לעבוד אתנו, עם החברה שלי, ראז חקלאות, אז תהיה לו אופציה לגשת. אבל מכיוון שאני ניגשתי ואז בכל מקרה מובטחת לו עבודה שם אז אין לו מה לגשת. היה שלב שחשבתי לתת לו את המכרז ולהפסיד במכרז עבורו, כמחווה אנושית, כי מצבו קשה. הוא נתן שירות לחברה כל כך הרבה זמן" (ש' 290-