ארז: הוא עשה, מה הוא לא עשה? הוא הלך לחיפה, לירושלים ...
גדליה: גם אני הלכתי לחיפה.
ארז: וגם אילת הוא יזייף אותה. גם אתה טעית ... אבל גיל ... גם אתה טעית אני אומר לך את זה, אתה יודע את זה... נתנו מילה של אמון של כולם, אתם יצרתם סדק שעוד פעם יהיה קשה מאוד לייצב את זה. אתה יודע איפה מידת האמינות עכשיו של גיל?
גדליה: איפה?
ארז: אילת עכשיו יוצאת. הוא התחייב. תראה למה אי אפשר לסמוך עליו? הוא לקח את העבודות הקטנות האלה ברמלה, הוא היה צריך להעביר אלף שקל לכל קבלן, הוא עד היום לא העביר את הכספים האלה. אז מה? אז איך יסמכו עליו? ... לא סומכים עליו. הוא מחזיק כל הזמן את המקל בכל הקצוות, הוא לא מוכן לוותר. אני מוכן לדאוג לערבות אישית, שידאג לראשון כי גם אני רוצה חלק בסיבוב הזה.
גדליה: בראשון?
ארז: לא בראשון, אני רוצה ברחובות.
...
גדליה: למה כאילו אתה צריך להיכנס לרחובות?
ארז: למה לא? סליחה למה מישהו עשה לי חיים קלים? עכשיו היה מגיע לי חלק?
...
ארז: ... אנחנו אמרנו בסיבוב הבא מי שלא רשם אזור על שמו עכשיו ירשום אזור על שמו בפעם הבאה, נכון? אמרנו את זה לכולם? ואז בסוף השלוש שנים אנחנו אמורים לפזר את הפאזלים של זה חצי ההוא רבע, כל אחד אמור להיות לו אזור משלו, ושלו לבד. בלי כל החצאים והרבעים והחלקים וכל זה. ... אותו דבר זה גם בצפון ... זה היה הסגירה ... שנה הבאה יוצאים כלל המכרזים ובזה אנחנו סוגרים את העניין, כל אחד לכיוון שלו. אני צריך רבע פה, חצי שם. עזוב אותי, תן לי מקום אחד וזהו. אני אם השנה נגיד היה לי את רמלה על שמי, מה אכפת לי, לא מפריע לאף אחד" (שם, עמ' 5-3)
הבאתי באריכות קטע מן התמליל ממנו ניתן להסיק מספר מסקנות ביניים. ראשית, שגיל נתפש כמי שעושה "בלגאן" ומצופה מגדליה ש"יסגור עניינים" כך שגיל לא יחליט "ללכת לבד". רוצה לומר, גיל מעורר חשש שיפגע בהבנות השונות בין הקבלנים ויגרום לחוסר יציבות – חשש אופייני לחברים בקרטל. שנית, כמו בשיחה הקצרה והקטועה בין גיל לגדליה, התמונה המצטיירת היא תמונה של חלוקת אזורי מכרזים בין הקבלנים השונים, כשלכל
--- סוף עמוד 83 ---
אחד אזור "שלו" ומצופה מן האחרים שלא "להפריע" בו או לעשות בו "בלגאן" – תמונה העולה בקנה אחד עם חילופי הדברים בפגישת מסובים. אין המדובר בחידוש הטעון פרשנות והבהרות מצד מי מן הדוברים: כל המשוחחים מדברים כבקיאים ורגילים בהלכות חלוקה ותאום מכרזים. ושלישית, בניגוד לטענות החוזרות, בניסוח זה או אחר, של כלל הסניגורים, בדבר היותו של גדליה סוכן מדיח, שהפעיל לחץ על הקבלנים וחרג מן ההנחיות שניתנו לו – ניתן להתרשם בקלות כי ארז מתנהל באופן טבעי בעולם התיאום ואינו זקוק לכל דרבון או הדרכה מצדו של גדליה על מנת להגיע לתוצאה "הרצויה", של חלוקת אזורים ומניעת תחרות.