1. בהסכם נאמר: "סכום השווה לחודש שכירות". יואב טוען, כי לא ידע שההסכם יהיה "מדורג" וייקבע סכום שונה לכל אחת מהשנים. לפיכך לטענתו, משלא נכתב בהסכם סכום השווה לשכירות "השנה הראשונה", יש לערוך ממוצע של כל השנים ולגזור מהממוצע את שכרו.
2. יש לדחות טענה זו. מעיון בטיוטות שהוחלפו בין יואב לשפיר לפני החתימה על ההסכם, עולה בבירור כי יואב ידע שייתכן שדמי השכירות יהיו מדורגים. בטיוטא שיואב הכין ביום 7.8.09 (נספח 85 לתצהיר יוסי ומסומן כעמ' 843) מציע יואב בסעיף 5 לטיוטא, כי אם הוא יצליח להביא לחתימה על הסכמי שכירות של עד חמש שנים עם שוכרים חיצוניים, אזי הוא יקבל שכר טרחה בגובה:
"10 אחוז מדמי השכירות השנתיים של השנה הראשונה".
אם הוא יביא לחתימה על הסכמי שכירות ארוכי טווח מעל חמש שנים הוא יהיה זכאי לעמלה בשיעור:
"20 אחוזים מדמי השכירות של השנה הראשונה".
3. עינינו הרואות, כי התובע ידע היטב שייתכן שיהיה הבדל בגובה שכר הדירה לאורך השנים והוא ידע לציין שהוא מתכוון לשנה הראשונה. הדבר צוין גם באופציה השנייה שהוא הציע לשפיר (כמפורט בעמ' 844 לנספחים). לכן, טענתו כי "לא ידע כי מדובר בשכ"ד מדורג" (סעיף 51 לסיכומיו), ועדותו כי "אילו הייתי יודע שיש דירוג הייתי אומר" (עמ' 38 שוקות 1-4),אינה מתיישבת עם העובדות. לכן, יש לדחות את טענתו שיש לתת להסכם פירוש "כנגד המנסח" (סעיף 52 לסיכומיו). יואב ידע היטב, לפחות כמו שפיר - היות שהוא עבד כמנכ"ל רשת בתי קולנוע - שקיימת אפשרות ששכר הדירה יהיה מדורג. למרות זאת, הוא לא ביקש ששכרו ייגזר ממוצע של השנים.
4. בטיוטות מאוחרות יותר, נאמר רק "חודש שכירות" ולא נאמר "של השנה הראשונה". ברם, אם יואב רצה לקבל דמי שכירות ממוצעים לכל תקופת השכירות, היה עליו לציין זאת במפורש. זאת במיוחד, שעה שיואב עסק במשך שנים בתחום בתי הקולנוע ומיזמים מסחריים והוא ידע כי לעיתים קרובות, דמי השכירות מדורגים ועולים מידי שנה. לפיכך טענתו כי "לא יכול היה לדרוש" בהסכם, כי שכרו יהיה לפי שנה ממוצעת (סעיף 6.3.1 לסיכומי התשובה), אין בה ממש. יודגש כי יואב הודה בחקירתו כי טענתו שמגיע לו דמי שכירות של שנה ממוצעת, עלתה רק לאחר שנחתם ההסכם (עמ' 54 שורות 8-24) ומכאן ברור, שזה לא היה אומד דעת הצדדים בעת שההסכם נחתם (סעיף 33 לסיכומי הנתבעת).
5. אכן, שפיר הסכימה לבדוק את המשמעות הכלכלית של קביעת שכר שנתי ממוצע והעבירה ליואב חישוב של היוון הסכום. ברם, יואב התנגד לאופן חישוב ההיוון והצדדים לא הגיעו לכל הסכמה בנושא זה. לא ניתן לראות בהסכמה של שפיר לבחון את בקשתו לבצע היוון, משום "הודאת בעל דין" שיש לגזור את שכרו משנה ממוצעת (סעיף 55 לסיכומי יואב). מדובר באופציה שנבחנה ותו לא.