--- סוף עמוד 52 ---
רק אם יעמוד בנטל הסובייקטיבי, יהיה זכאי לנכות את התשומות למרות שמבחינה אובייקטיבית מדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין ולמרות הפגיעה בקופה הציבורית.
ב. לעומת זאת, כאשר העוסק מתמודד עם החלטת המנהל להטיל עליו כפל מס (או קנס מנהלי), אין הוא נדרש לעמוד במבחן המחמיר של "נקיטת כל האמצעים הסבירים". במקרה זה די שיפריך את החזקה העומדת לחובתו ויראה כי היה חסר מודעות בכל הנוגע לעובדה שהחשבוניות אותן ניכה הוצאו שלא כדין. לעניין זה נקבע כי יחול העיקרון בדבר "עצימת עיניים" לפיו רואים עוסק שחשד באי תקינות החשבוניות כמי שהיה מודע לכך אם נמנע מלברר ולחקור את החשד.
200. בענייננו חל החריג הסובייקטיבי הצר, הווה אומר, לא די בכך שהמערערות יוכיחו כי לא היו מודעות לאי תקינות החשבוניות ולא די בכך שישכנעו כי היו תמות לב ולא התרשלו אלא עליהן להוכיח כי נקטו צעדים פוזיטיביים ואקטיביים על מנת לוודא את תקינות החשבוניות שהוצאו להן ושעשו זאת בטרם ניכו את החשבוניות בספריהן.
בתוך כך, על המערערות להראות כי נקטו אמצעים על מנת לוודא את תקינות החשבוניות מבחינת זהות מוציאי החשבוניות ובעלותם על הזהב. ככל שננקטו אמצעים אחרים שאינם רלוונטיים לבחינה זו, לא יהיה בהם לתרום לבירור השאלות העומדות על הפרק וממילא לא יהיה בהם להושיע את המערערות בהרמת הנטל הסובייקטיבי המוטל עליהן.
ג. היסטורית ההיכרות עם מוציאי החשבוניות – מעוררת חשד
201. הספקים של המערערות (מוציאי החשבוניות) לא היו בעלי מוניטין במסחר בזהב ואין הסבר הגיוני מדוע המערערות בחרו להתקשר עימם.
202. לגבי חברת א.ד סחר, לא הוצגה שום ראיה מטעם נציגי המערערות כי הם בדקו את הרקע של דוד אסולין בתחום המסחר בזהב. לו היו עושים כן, היו מגלים כי מדובר באסיר משוחרר, בעל חובות כבדים, שאין לו ניסיון במסחר בזהב מלבד במתן כיסוי חשבונאי פיקטיבי. נציגי המערערות טענו כי היו להם מכרים וקרובי משפחה שעסקו בתחום הזהב ולכן חזקה עליהם כי ידעו על עברו של דוד אסולין ואם נמנעו מלחקור ולבדוק יש לזקוף זאת לחובתם.
203. הדברים נכונים גם לגבי אריאל אלנתן (עוסק מורשה גולדי מסחר בזהב), לגבי ניצן נדיב (נ.נ.מ.ח) ולגבי סימו כהן (כוכבי האור) שהיו חסרי ניסיון בתחום הזהב, לא היו מוכרים בשוק ולא היה בידם ההון העצמי הנדרש למסחר בזהב. תמוה מדוע המערערות, בעלות הקשרים, הממון והמכרים בתחום, בחרו להתקשר דווקא עימם.