231. לפי עדותם של רוני ושלמה, נציגי המערערות, הם לא ידעו שמי שסיפק להם את הזהב היו השליחים מטעמו של סמי כוכב:
רוני סבר כי השליחים היו עובדים של מוציאי החשבוניות (נספח 4, הודעה מתאריך 3.7.2013 עמוד 9 שורות 287-288; נספח 5, הודעה מתאריך 21.7.2013 עמוד 7 שורות 160-165), ואילו שלמה סבר שהשליחים היו עובדים של בתי הזיקוק (סעיף 74
--- סוף עמוד 60 ---
לסיכומי המערערות; פרוטוקול מתאריך 2.7.2017 עמוד 253 שורות 10-12, עמוד 254 שורות 27-29).
למרות זאת, הם נמנעו מלבדוק מי המעסיק של כל שליח שהגיע לספק את הזהב ולא הופתעו מכך שאותם שליחים הגיעו כביכול בשם מעסיקים שונים.
אם רוני סבר שהשליחים היו עובדים של מוציאי החשבוניות, מדוע לא הטרידה אותו העובדה שאותו שליח הגיע כל פעם מטעם מוציא חשבונית אחר?
אם לטענתו של שלמה, השליחים היו עובדים של בתי הזיקוק, מדוע הסכים לקבל מהם חשבוניות מבלי לבדוק את טיב הקשר שלהם למוציאי החשבוניות שעל שמם הוצאו החשבוניות?
תהיות אלה לא נבדקו על ידי נציגי המערערות בטרם התקשרו בעסקאות.
232. נציגי המערערות טענו כי, ברוב המקרים, הזהב היה מגיע אליהם ישירות מנציגי מוציאי החשבוניות (מניצן נדיב הנציג של נ.נ.מ.ח, מסימו כהן הנציג של כוכבי האור ומאריאל אלנתן הנציג של עוסק מורשה גולדי מסחר בזהב), ורק לעיתים רחוקות באמצעות השליחים, ולכן לא היה אמור להתעורר אצלם החשד בדבר מקור הזהב (נספח 4, הודעה מתאריך 3.7.2013 עמוד 9 שורה 287; נספח 6, הודעה מתאריך 2.7.2013 עמוד 10 שורה 262).
ברם, מהעדויות של מוציאי החשבוניות (למעט סימו כהן) בעניין תדירות אספקת הזהב בידי השליחים מצטיירת תמונה שונה (אריאל אלנתן, נספח 90, הודעה מתאריך 16.6.2013 עמוד 3 שורות 99-100, הודעה מתאריך 27.6.2013 עמוד 2 שורות 47-51; ניצן נדיב, נספח 103, הודעה מתאריך 5.2.2013 עמוד 3 שורות 17-18ׂ, נספח 107, הודעה מתאריך 26.6.2013 עמוד 6 שורות 149-153 ועמוד 7 שורות 154-157).
233. כך או כך, נציגי המערערות אישרו כי משלוחי הזהב התקבלו גם על ידי אחיהם, אבי אביוב, והוא גם זה שחתום על רוב תעודות המשלוח (נספח ב' לתצהירים של רוני ושלמה; נספח 5, הודעה מתאריך 21.7.2013 עמוד 4 שורות 92-94; נספח 6, הודעה מתאריך 2.7.2013 עמוד 7 שורות 168-176). היה עליהם, אפוא, לזמנו לעדות ומחדלם לעשות כן ייזקף לחובתם בשאלת תדירות הגעת השליחים ותחילת מועד הגעתם.