--- סוף עמוד 9 ---
28. בשורה של פסקי דין בבתי משפט מחוזיים שונים נקבע, כי השאלה אם החשבונית היא פיקטיבית, אם לאו, היא שאלה עובדתית לבר-פנקסית שהתשובה לה אינה מצויה בפנקסי העוסק ולכן נטל הבאת הראיות יוטל על העוסק, אף אם פנקסיו לא נפסלו (ראו, עניין דניאל מתת פסקה 55, עניין ברקת פסקה 36, ע"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1123/04 רמיטל מיחזור בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, [פורסם בנבו] פסקה 3ב (12.04.2009); ע"מ (מחוזי מרכז) 44866-04-12 מוסטפא דרבאשי נ' מע"מ רמלה, [פורסם בנבו] פסקה 14 (30.06.2015); ע"מ (מחוזי מרכז) 36606-02-11 אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ נ' מע"מ רמלה [פורסם בנבו] (21.11.2012)).
29. תמיכה נוספת ניתן למצוא בקביעותיו של כב' השופט י' אלון ב-ע"א 8673/06 האורו ישראל (2000) אחזקות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף גוש דן, [פורסם בנבו] פסקה 11 (8.7.2008):
"בענייננו אין למעשה חולק כי השאלה שבמחלוקת היא לבר פנקסית. המחלוקת אינה נסובה לעניין הרישום בפנקסים (לאמור, רשימוני היצוא) ועצם עובדת רישומם והוצאתם. המחלוקת עניינה בשאלה האם בפועל התבצע היצוא, כפי הרשום ברשימוני היצוא ("בפנקסים") או שמא בניגוד לרישום ברשימוני היצוא – לא בוצע יצוא שכזה כל עיקר. נוכח זאת, אין בעובדה שספרי המערערת לא נפסלו כדי לשחררה מנטל הבאת הראיות ומנטל השכנוע. הרציונל שבמדיניות נטלי ראיה זו – כבהליכי מיסים אחרים ונוספים – נעוץ בידיעתו של העוסק (או הנישום) את מהות עסקיו ופרטיהם – ידיעה שאיננה נחלתו של מנהל מע"מ (או פקיד השומה). שלא כעוסק (או הנישום) המוחזק כמי שיודע לפרטי פרטים את טיב עסקיו, הרי שמנהל מע"מ או פקיד השומה חיים לעניין זה מפיו של העוסק (או הנישום) ברמת הדיווח והפירוט שמוצא הוא לנכון להביא בפניהם. לאור זאת נקל לקבוע כי המערערת דנן לא עמדה בנטלי הראיה שהיו מוטלים עליה בערעורה".
30. למעלה מן הצורך אציין כי, אפילו הייתי מקבלת את עמדת המערערות כי פנקסיה הקבילים יכולים להוות אסמכתא לשאלות שבדיון, עדיין הדרישה מהמשיב היא אך להצדיק את שומתו במסגרת נטל הבאת הראיות הראשוני. נטל ההצדקה אינו משתווה לנטל השכנוע. כבר פורש בפסיקה כי "לצורך הרמתו של נטל זה אין חובה על המשיב להוכיח על ידי ראיות מדויקות, ששומתו היא אכן מדויקת לחלוטין" (ע"א 4230/00 רצון נ' פקיד שומה נתניה, [פורסם בנבו] פסקה 6 (29.9.2003); ע"א 4493/12 צדוק ביבי נ' מדינת ישראל פקיד שומה ירושלים 1, [פורסם בנבו] פסקה 9 (13.4.2014)).