התובעת תבעה את השבת הרווחים אשר השיגה הנתבעת בתקופת תוקפו
של צו המניעה. בית המשפט העליון הכיר בזכותה של התובעת להשבה. השופט כתוארו אז) זוסמן נימק דעתו בכך שרווחי הנתבעת מקורם בזכות קניינית של התובעת, הוא המוניטין שלה בעסקה. השופטים י' כהן ו-ח' כהן היו כנים להכיר בתביעה בעשיית עושר אף בהיעדרה של זכות קניניית. השופט כהן זיהה את אינטרס התובעת כ"זכותו של אדם למכור את סחורתו לקוחותיו ולהפיק מכך רווחים..." (שם, בעמ' 607). זכותו זו, עליה דבר השופט י' כהן, היא הציפייה של הסוחר להמשך הקשר עם לקוחותיו.
התעשרותו של מתחרה על חשבון ציפייה זו נמצאה בלתי צודקת, מקום בו היא הושגה על סמך פעולה משפטית (צו המניעה), שהטעמים לנקיטתה נשללו בדיעבד. לנתבעת, מסתבר, לא הייתה זכות לצו מניעה כאמור. דבר זה גרר את המסקנה, כי התעשרותה הייתה שלא כדין, וזאת אף אם לא נמצא פסול התנהגותה של הנתבעת (ועיין בניתוחו של פסק הדין האמור בספרו הנ"ל של רידמן, בעמ' 55-56).
(יא) סיכומם של דברים, פגיעה בציפייתו של מפיץ בלעדי להמשך הקשר עם לקוחותיו, על-ידי יבואן מתחרה (שאיננו היצרן), אינה הופכת, כשלעצמה, את התעשרותו של המתחרה לבלתי צודקת. על-מנת שהתעשרות זו תיחשב להתעשרות "שלא על פי זכות שבדין" יש ורך ביסוד נוסף; זה האחרון עשוי לצמוח מהתנהגות פסולה של הנתבע או מנסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת, הכול כמודגם לעיל.
בנסיבות העניין שלפנינו אין ראיה כי התעשרותו של המערער היא שלא כדין. האינטרס המסחרי של המשיבות הוא בגדר ציפייה גרידא, שאינה עולה כדי אינטרס חוזי או קנייני. פעילותו של המערער נתמכת על-ידי שיקולים של תחרות חופשית ושל חופש העיסוק. מכאן שעצם הפגיעה שיוצרת פעילותו בציפייתן המסחרית של המשיבות אינה גוררת את המסקנה כי התעשרותו בלתי צודקת. לא הוכחו בענייננו נסיבות נוספות, אשר מצמיחות את היסוד הנוסף, שבהתקיימו עשויה פגיעה בציפייה כאמור להיחשב לפסולה ולהוביל למסקנה שההתעשרות שצמחה בעקבותיה אינה כדין.
מסקנתי היא, אם כן, כי למשיבות לא צומחת עילה במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.
מסקנתי מייתרת את הדיון בשאלה, אם דיני עשיית עושר ולא במשפט יכולים לזכות נפגע בסעד מניעתי, נוכל איפוא להשאיר שאלה זו ממילא בצריך עיון.
.5גרם הפרת חוזה
טענתן האחרונה של המשיבות היא, כי היבואן המתחרה מבצע כלפיהן עוולה בנזיקין. עוולה זו היא גרם הפרת חוזה. לפי הטענה, להפרת חוזה בו יש שני ביטויים. האחד עניינו בגרימת
הפרתה של זכות הבלעדיות. השני עניינו בחשש שמא המפיץ לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי היצרן, כגון רכישת כמות מינימום מסוימת של סחורה. המפיץ הבלעדי ייאלץ להפר את התחייבויותיו אלו לאור התחרות אשר לה הוא נחשף.
מכאן, שהמשיבות מבקשות צו מניעה כנגד ביצועה של העוולה.