The pronciple of competition and the effectiveness of
Called imports into contracts only ad between the parties to them, has held that- competiton by third persons making so ,that such sales in that territory do not infringe an the exclusive territiory is lawful, provided, of course Distributor, and are not effected by illegal means industrial or intellectual property right vested in the .( 185la villa, supra, at) (contraband, dumpohg) לדעתי, אם כן, עצם הפגיעה בציפייה לקשר מסחרי אינה הופכת כשלעצמה את ההתעשרות אשר צומחת בגינה לבלתי צודקת.
עם זאת, ייתכנו מקרים בהם התעשרותו של מתחרה, הנעשית על חשבון ציפייתו של מפיץ בלעדי לקשר מסחרי עם לקוחותיו, תהא בלתי צודקת. לשם ראיית התעשרות כזו כבלתי צודקת אין די, כאמור, בעצם קיומה של תחרות הפוגעת בציפייה. ההתעשרות תיחשב לבלתי צודקת בהתקיים יסוד נוסף.
אומר פרופ' פרידמן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 513: Thus, if a simply loses clients to competitor b, he has" no right of action
His interest in- either in tort or in restitution In opening a business of his own. But where a is wrongfull the interes in free competition, which favors b's interest maintaining his business and his clients is subordinate to Deprived of his clients, of where he is fraudulently . Deprived of prospects to acquire propert, he may be entitled"to restitution (ההדגשה שלי - מ' ש').
היסוד הנוסף, אשר הופך את התעשרותו של המתחרה לבלתי צודקת, עשוי להיות משני סוגים עיקריים: א) התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום-לב.
ב) נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת.
היסוד הנוסף מן הסוג הראשון מתמקד בהתנהגותו של המתחרה. תחרות חופשית אין פירושה תחרות פרועה. אין פירושה כי יכול המתחרה, בשמה ובשמו של חופש העיסוק, לעשות ככל העולה על רוחו. התנהגות פסולה ובלתי הוגנת מצדו עשויה להוות את האלמנט הנוסף שבהתקיימותו תיחשב התעשרותו כבלתי מוצדקת. כך הוא הדבר, למשל, מקום בו המתחרה מבצע, אגב התחרות, עוולה בנזיקין. מקום בו מתחרה מפרסם "הודעה כוזבת בזדון בין בעל פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעיסקו של אדם, למשלח ידו, למקצועו או לטובין שלו או לזכות קניין שלו", הרי הוא מבצע עוולה של שקר מפגיע (סעיף 58לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מקום בו מתחרה "גורם או מנסה לגרום, על ידי חיקוי השם, התיאור, הסימן או התווית או בדרך אחרת, שטובין יחשבו בטעות כטובין של אדם אחר, עד שקונה רגיל עשוי להניח שהוא קונה טובין של אותו אדם...", הרי הוא מבצע עוולה של גניבת עין (סעיף 59לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). במקרים אלו פועל המתחרה בדרך שאינה הוגנת. התנהגותו הפסולה מהווה יסוד נוסף אשר הופך את התעשרותו לבלתי צודקת. כך הוא הדבר גם מקום בו המתחרה פוגע בסימן מסחרי או בסוד מסחרי של רעהו. רשימת מקרים זו איננה ממצה. מקרים נוספים בהם יסתבר כי התנהגות המתחרה אינה הוגנת עשויים להצמיח עילה בעשיית עושר לנפגע; כך עשוי, למשל, להיות משקל רב לכך שהמתחרה מגלה, באופן אחר מזה שהוצג לעיל ולאו דווקא על-ידי מעשה עוולה, התנהגות שהיא נטולת תום-לב.
דוגמה לכך מובאת בפסק הדין בע"א 280/73 [3].
הנתבעת שם זכתה בבית המשפט המחוזי בצו מניעה נגד התובעת,
האוסר על האחרונה למכור מוצר מסוים, וזאת על סמך פטנט שהיה רשום על שמה. הערעור של התובעת לבית המשפט העליון התקבל, והוחלט לבטל את צו המניעה שהוצא נגדה, מהסיבה שהפטנט שעל פיו הוצא הצו לא היה תקף.
בתקופת תוקפו של צו המניעה הייתה התובעת מנועה מלשווק את מוצרה. לקוחותיה, כך נטען על-ידיה, נאלצו לפנות אל הנתבעת ולרכוש את המוצר המתחרה.