68. על פי קביעתו של בית הדין קמא, שאף היא קביעה עובדתית, התמורה ששולמה למשיב במסגרת סיווגו כ"נותן שירותים", הינה תמורה כוללת של שכר וזכויות. כאמור, סבר בית הדין קמא כי משאין מניעה לכלול בשכר המשולם לעובד את הזכות לדמי הבראה ולהחזר הוצאות נסיעה – יש לדחות את תביעת המשיב לדמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.
69. גם כאן לא ראיתי מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין, ובנסיבות הללו אין להתערב במסקנה המשפטית אליה הגיע בית הדין בפסק הדין מושא הערעור, במסגרתה נדחתה תביעת המשיב לדמי הבראה ולהחזר הוצאות נסיעה.
70. אשר על כן, דין ערעור המשיב על כל חלקיו – להידחות.
סוף דבר:
71. כמפורט בסעיפים53 ו- 54 לחוות דעתי, דין ערעור המערערת לעניין חיובה בפיצויי פיטורים ולעניין הפרשי השכר להתקבל. ככל ששולמו הסכומים על פי פסק הדין מושא הערעור, על המשיב להשיב את הסכומים ששולמו בתוך 90 יום מיום המצאת פסק דין זה לידיו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת הסכומים על ידו ועד להחזר בפועל.
כאמור בסעיף 70 לעיל, ערעור המשיב נדחה.
בהתחשב בתוצאה, מתייתר הצורך לדון בבקשה שהגישה המערערת להגשת ראיה חדשה בערעור. מעבר לצורך נציין כי ככל שקיימות למערערת טענות על הדחת עד והטרדת עד - עליה לפנות למשטרת ישראל בקשר לכך.
72. משהתקבל ערעור המערערת ונדחה ערעור המשיב, ישלם המשיב הוצאות המערערת בסך של 10,000 ₪.
ניתן והודע היום, י"ב בתמוז תשע"ח (25 ביוני 2018) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת משה טוינה, שופט
גברת מיכל בירון בן גרא,
נציגת ציבור (עובדים) מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)
יגאל פליטמן