42. כפי שנקבע בעל"ע 9/89 יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר שבע [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.1.90), "ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית-משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתווייתם של גבולות אלה על-ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרה או לקולא, יאמר את דברו" (שם, בע' 709). בנסיבות
--- סוף עמוד 18 ---
המקרה דנן, לא מצאתי, כי העונש של 30 חודשי השעיה שהטיל בית הדין הארצי הינו חמור במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור השיפוטית, ונראה, כי הוא אף נמצא בצד הנמוך של מתחם הענישה הנוהג בעבירות של שליחת יד. משכך, איני מוצא להתערב בו.
סיום
43. התוצאה היא, אפוא, שדין הערעור בכללותו – הן על ההרשעה והן על העונש – להידחות.
עיכוב הביצוע מבוטל.
על מנת לאפשר למערער להתארגן, תחל תקופת ההשעיה בפועל מיום 22.5.16.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ו, 28 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
אמנון כהן