בשולי הדברים אציין כי גם לגופו של ענין אני סבורה כי קביעת מנגנון הבוררות כשלעצמו איננו מקפח (ולמעשה גם המבקשים אינם טוענים זאת), ולכן לא היה מקום להורות על ביטולו של תיקון 2009 גם אלמלא הטענה התיישנה.
18. יחד עם זאת, המבקשים רשאים להעלות טענות ביחס לתיקונים הנוספים שנוספו לתקנון בשנת 2010 הנוגעים לאופן מינוי הבורר לתקופות בנות 4 שנים, ובעיקר לתיקונים הנוגעים לסמכותו של דירקטוריון אקו"ם להורות על המשך כהונתו של הבורר או הפסקתה.
התיקון מכוחו נכללו סעיפים אלה בתקנון הוא משנת 2010. בהתאם להלכת פסק דין סלון ירושלים, יש למנות את תקופת ההתיישנות לגבי טענות הנוגעות לתיקון זה ממועד זה (3.9.2010) ואילך. מאחר שטרם חלפה תקופה של 7 שנים ממועד זה ועד הגשת התובענה בחודש אוגוסט 2017, הרי טענות המבקשים הנוגעות להוראות תיקון 2010 ולהיותן של הוראות אלה מקפחות – לא התיישנו.
הטענות בדבר חוסר ניקיון כפיים ושיהוי
19. כאמור לעיל, אקו"ם העלתה טענות סף נוספות לפיהן יש לסלק את הבקשה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ושיהוי שדבק בהתנהלות המבקשים.
אכן, על בעל-דין המבקש סעד זמני מוטלת החובה לבוא לבית-המשפט בתום-לב ובניקיון כפיים, ובתוך כך מוטלת עליו חובת גילוי כלפי הערכאה השיפוטית (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, מט(1) 730 (1995); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות נ' מסגרית האחים אבו, פ"ד נה(2) 307 (2000)). יחד עם זאת, אינני סבורה שמחדל המבקשים אשר לא הפנו לתקנון משנת 2009 עולה כדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית הבקשה על הסף.
כאמור, עיון בטענות המבקשים מעלה כי טענתם העיקרית איננה נגד מנגנון הבוררות עצמו (אשר נוסחו העדכני הוא מ-2009) אלא נגד אופן מינוי הבורר והמנגנון בדבר המשך כהונתו או הפסקתה. כפי שהובהר לעיל, מנגנון זה לא היה קיים בתקנון משנת 2009. כפי שהתברר בדיון, הוא נוסף לתקנון בשנת 2010. כאמור לעיל, ביחס למנגנון זה לא חלה התיישנות. לכן אין פגם בכך שהמבקשים הביאו את הנוסח העדכני משנת 2014 והסתמכו עליו. בנוסף, יוער, כי גם אקו"ם לא טרחה להביא בפני בית-המשפט את נוסח התקנון משנת 2010.
לאור האמור אף אינני סבורה כי ההליך מ-2007 מעיד על שיהוי בהתנהלות המבקשים. הוראות התקנון שהן במוקד הדיון בהליך הנוכחי לא נכללו כאמור בתקנון בשנת 2007 וממילא לא עמדו לדיון בהליך מ-2007. אומנם המבקשים העלו כבר בהליך מ-2007 טענות בדבר היות התקנון חוזה אחיד, אך העניין לא הוכרע לגופו. הסכמת המבקשים באותה עת כי הסכסוך יידון בפני בורר, איננה מעידה על כך כי הם זנחו את טענותיהם לפיהן התקנון הוא חוזה אחיד.