המערערת עמדה על כך שנסיבות מקרה זה דומות לאלו שנדונו בעניין ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (28.12.2009) (להלן: עניין שמחוני), שם התקבלה באופן חלקי הטענה בדבר אי תוקפו של מסמך ויתור על זכויות בדירת מגורים. בעיקר טענה המערערת כי כתב הוויתור בעניין שמחוני דומה לכתב הוויתור בענייננו. אך גם טענה זו אין לה כיצד שתועיל למערערת. נוסחו של כתב הוויתור אינו חזות הכל. מעבר להבדל המשמעותי בין שני ההליכים, הנעוץ בכך שבענייננו כאמור לא ניתן לומר כי למערערת היו זכויות כלשהן בנכס, הרי שכפי שגם עמד על כך בית המשפט המחוזי, נסיבות המקרה בעניין שמחוני הינן שונות בתכלית מבענייננו גם בהיבטים אחרים. באותו עניין, מדובר היה בדירת מגורים של בני זוג, כאשר האישה הוחתמה בביתה, על ידי בן זוגה, על מסמך במסגרתו ויתרה על זכויותיה בדירה, מסמך אשר אושר רק מאוחר יותר על ידי עורך דין, כאשר נקבע כי לא הובהרו לה כלל המשמעויות שנבעו מחתימתה על אותו מסמך. בענייננו, כאמור, המערערת חתמה על הסכם ויתור לפני עורך דין מטעם הבנק כאשר, כפי שקבע בית המשפט כקביעה עובדתית, אשר לא מצאתי לנכון כי יש להתערב בה, תוכן המסמך הובהר לה, כמו גם משמעותו.
אכן, חובת ההגינות עשויה ללבוש צורות שונות, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. ברם, בנסיבות מקרה זה ובמכלול הדברים, אף אם היו כאמור למערערת זכויות כלשהן בנכס, לא ניתן לומר כי הבנק סטה מחובת ההגינות המצופה ממנו בנסיבות העניין.
זאת ועוד, המערערת טענה רבות בדבר חובות הגילוי והנאמנות המוטלות על הבנק, שעה שניכר כי קיים ספק ממשי אם עמידה בחובת גילוי רחבה יותר מצד הבנק הייתה מסייעת לה בנסיבות מקרה זה, אף אם היו לה זכויות בדירה. כפי שגם עמד על כך בית המשפט המחוזי, המערערת העידה כי לא התעמקה לקרוא את המסמך שהוצג לה ולא עיינה בפרטיו, משום שהיה לה אמון במשיב ובמצג שהציג לפניה כאשר ביקש ממנה לחתום על אותו מסמך. וכך העידה המערערת: "המסמך הזה אז הוגש בפניי לא התעמקתי בלקרוא את הסעיפים שלו מתוך אמונה בבעל שלי שהוא מביא אותי לחתום על משהו שלא יפגע בי ולא בבנות שלי" (פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, עמ' 48, שורות 5-7). ועוד (פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, עמ' 7, שורות 2-4):
"ש. היה משהו שמנע ממך מלשאול שאלה את עורך הדין?
ת. לא מנע. הרגשתי יותר קרובה ל[משיב] מאשר לבן אדם זר שאני פוגשת לראשונה. גם לא חשבתי שזה כל כך מסובך."