בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4306/12
לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת: פלונית
נ ג ד
המשיבים: 1. בנק לאומי לישראל
2. פלוני
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) מיום 16.4.2012 בת"א 12118-04-10 [פורסם בנבו] תאריך הישיבה: ו' באדר התשע"ח (21.2.2018) בשם המערערת: עו"ד לימור בנארי (הדר) בשם משיב 1: עו"ד דורון זר בשם משיב 2: עו"ד דורית ענבר סברדליק
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) בת"א 12118-04-10, [פורסם בנבו] במסגרתו נדחתה תביעת המערערת.
הרקע לערעור
ברקע להליך זה, הליכים רבים שהתנהלו בין הצדדים בערכאות שונות. יוזכרו להלן רק העיקריים שבהם והרלוונטיים לענייננו.
בלב המחלוקת בין הצדדים, דירה בקרית מוצקין (להלן: הדירה) בה התגוררה המערערת במשך שנים יחד עם בתה. הדירה הייתה רשומה על שמו של משיב 2 (להלן: המשיב), כאשר בעבר היא הייתה שייכת לאביו החורג. המערערת והמשיב התחתנו ביום 10.7.1979 ומאז שנת 2007 הם מצויים בהליכי גירושין. בין בני הזוג נחתם בשנת 1989 הסכם ממון אשר אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות ביום 1.2.1990 (השופט י' זהבי ז"ל). במסגרת ההסכם הובהר, בין היתר, כי הדירה שייכת למשיב בלבד ואין למערערת תביעות וטענות לגביה (להלן: הסכם הממון).
במאמר מוסגר יצוין כבר בפתח הדברים, כי לימים ביקשה המערערת להתנער מהסכם הממון, והגישה תביעה לביטולו, תביעה אשר נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות ביום 14.8.2014 (תה"ס 6311/07, [פורסם בנבו] כב' השופטת מ' לוי). גם ערעור שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' שטמר, ר' למלשטרייך-לטר ו-ס' ג'יוסי) – נדחה (עמ"ש 37426-10-14 [פורסם בנבו] מיום 25.5.2015), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה – נדחתה אף היא ביום 6.10.2016 (בע"ם 8696/15, [פורסם בנבו] כב' השופטים ע' פוגלמן, י' עמית ו-ד' ברק-ארז).
מכל מקום, ביום 3.10.2004 משכן המשיב את זכויותיו בדירה לטובת משיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) במשכנתה מדרגה ראשונה לשם הבטחת חבויות והתחייבויות בחשבון שהוא ניהל בבנק. ביום 10.10.2004 חתמה המערערת על מסמך המופנה אל הבנק לפיו היא מוותרת על כל זכות, אם קיימת לה, בדירה, והיא מסכימה לכל האמור בשטר המשכנתה (להלן: מסמך הוויתור). בשל חשיבותו, יובא להלן המסמך כלשונו:
"לכבוד
בנק לאומי לישראל בע"מ
א.נ.,
הנני לאשר בזה כי ידוע לי שהסכמתם לקבל מאת בן זוגי, מר [משיב], משכנתא/משכון זכויות (להלן – "השעבוד") על המקרקעין הידועים כ- [גוש] [חלקה] [רחוב], קריית מוצקין (להלן – "המקרקעין"), וזאת בתנאי שאני אסכים לכך כאמור להלן.
אי לכך הריני להודיעכם, כי הנני מוותרת בזאת כלפיכם על כל זכות במקרקעין הנ"ל, הקיימת (אם קיימת) לזכותי על פי חזקת שיתוף כלשהי, ו/או לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 ו/או על פי הסכם ו/או כשותפה ביחסי ממון בדרך כלשהיא, וכי לא אטען כנגדכם, בכל זמן שהוא, טענות לזכות כלשהי לגבי המקרקעין הנ"ל, או כל טענות שהן באשר ליצירת השעבוד האמור, עריכתו, רישומו, תוקפו, תנאיו ומימושו על ידיכם.