ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, אני מאשרת בזה את הסכמתי לשעבוד המקרקעין הנ"ל ולכל התנאים הכלולים בשטר המשכנתא/המשכון הנ"ל ולכל התנאים הכלולים בשטר המשכנתא/המשכון הנ"ל, ובמיוחד אני מאשרת את הסכמתי לכך (בין אם היא נדרשת על פי דין ובין אם לאו) שאם וכאשר ימומש השעבוד הנ"ל, הרי שהדירה תימכר כפנויה לחלוטין, ללא תנאי, ואני לא אהיה מוגנת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, ו/או לפי סעיפים 38 ו/או 39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ו/או לפי סעיף 40א לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ו/או לפי הוראת דין כלשהי שתבוא במקום או בנוסף להם.
ידוע לי שהסכמתי זו הינה נספח לשטר המשכנתא הנ"ל/שטר משכון הזכויות הנ"ל ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו."
בתחתית המסמך הוספה בכתב ידו של עו"ד ניב זר, בא-כוח הבנק, תוספת לפיה המערערת חתמה מרצונה על המסמך לאחר שהתייצבה לפניו, הוסברו לה מהות המסמך והתוצאות המשפטיות הנובעות ממנו, והוא שוכנע כי הדבר הובן לה כראוי.
כאמור, החל משנת 2007 בני הזוג מצויים בהליכי גירושין. זמן מה לאחר מכן, ביום 31.7.2008 נפתח נגד המשיב תיק הוצאה לפועל (תיק מס' 13-07491-08-9), למימוש המשכנתה בגין יתרה בלתי מסולקת בחשבונו של המשיב. עו"ד דורון זר מונה ככונס נכסים על זכויות המשיב בנכס, והחל מחודש פברואר 2009 הוא החל לפעול בשם הבנק לפינוי הדירה ומימושה.
תחילה, הגישה המערערת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות, לעיכוב צו הפינוי שהוצא נגדה הואיל והיא התגוררה בדירה (תמ"ש 6310-07). ביום 24.11.2009 הבקשה נדחתה (כב' השופטת מ' לוי) לאחר שנקבע כי אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בבקשה, נוכח העובדה שבמישור היחסים שבין המערערת לבין הבנק אין מדובר בסכסוך משפחתי. על כן, ביום 12.4.2010 הגישה המערערת את התביעה מושא ערעור זה, לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה טענה להיעדר תוקף למשכנתה, להפרת החובות החלות על הבנק כלפיה בהתייחס למחצית זכויותיה בדירה, ולזכותה לדיירות מוגנת ולדיור חלוף. עיקר טענת המערערת היה כי אין כל תוקף להסכם הוויתור, שכן היא הוחתמה עליו מבלי שהוסבר לה דבר על משמעותו.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המערערת בקשה למתן צו מניעה זמני לפינויה מהדירה. בקשה זו נדחתה ביום 23.6.2010, ולאחר מכן, נמכרה הדירה תמורת סך של 1,030,000 ש"ח. בהמשך, ביום 16.4.2012 אף ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המערערת. בפסק הדין נקבע כי אין לקבל את גרסת המערערת כי לא ידעה את משמעות המסמך עליו חתמה, בעוד שגרסת עו"ד ניב זר שהחתים את המערערת על הסכם הוויתור, לפיה הסביר לה כי היא מוותרת על זכויותיה בדירה, נמצאה אמינה. על כן נקבע כי יש ליתן תוקף מלא לוויתור המערערת על זכויותיה בדירה. בית המשפט גם דחה את טענת המערערת כי הבנק הפר את חובות הגילוי והנאמנות שלו כלפיה משום שלא ניתן לה הסבר ראוי למשמעויות הכספיות של החתימה על הסכם הוויתור. נמצא כי הבנק לא הפר את חובותיו כלפי המערערת, לאחר שהוכח כי ניתנה לה הזדמנות לעיין בשטר המשכנתה, תוכן מסמך הוויתור הובהר לה כראוי והיא הבינה כי חתימה על המסמך משמעותה שעבוד הדירה תוך ויתור על זכות מצדה. כן נקבע כי לא הייתה מוטלת על הבנק חובה למסור למערערת מידע בעניין היקף החובות הכללי של המשיב, גובה החוב הקיים בחשבונו הפרטי וכיוצא בזה. גם טענת המערערת בדבר קנוניה שנרקמה בין הבנק לבין המשיב – נדחתה. כך גם נדחתה הטענה כי העובדה שהדירה נמכרה בסופו של יום לאמו של המשיב, מצביעה על שיתוף פעולה פסול מצד הבנק עם המשיב. טענת המערערת כי יש לה זכויות בדירה כדיירת מוגנת נדחתה אף היא, מאחר שאין חולק כי היא לא הייתה הבעלים הרשום של הדירה. עוד נדחתה טענת המערערת כי עומדת לה הזכות לדיור חלוף, נוכח העובדה שהוכח כי ויתרה גם על זכות זו.