אשר על כן, אין תכלית של ממש בטענות המערערת, כי ויתרה על "זכויותיה" בדירה מבלי שהובהרו לה מכלול המשמעויות והפרטים הרלוונטיים לעניין. זאת שעה שעל פני הדברים, לא היו למערערת זכויות בדירה כלל. אך בזאת לא תם הדיון.
בענייננו, אף אם היו מתקבלות טענות המערערת באשר להסכם הממון – טענות אשר נדחו כאמור זה מכבר – לא ניתן היה לקבל את טענותיה, המתמקדות בעיקרן בהסכם הוויתור עליו חתמה ולפיו הצהירה באופן מפורש ביותר כלפי הבנק כי היא מוותרת על כל זכות בדירה, אם קיימת לה. יתר על כן, בעוד שעיקר טענת המערערת בתביעתה בבית המשפט המחוזי הייתה כי נציג הבנק, עו"ד ניב זר, לא הסביר לה דבר באשר להסכם הוויתור ומשמעותו, בערעורה עמדה המערערת על היקף המידע המצומצם, לשיטתה, שנמסר לה בעת החתימה, ועל אי-עמידת הבנק בחובת הגילוי שהוא חב כלפיה. אלא שאין לקבל טענה זו. הגם כי לבנק קיימות חובות הגינות כלפי כל מי שבא עמו במגע, ואף כלפי צדדים שלישיים שאין לו עמם יחסים חוזיים, הרי שמדובר בחובה מוגבלת בהיקפה שאין להרחיבה יתר על המידה (ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' זועבי, [פורסם בנבו] פסקה 12 (10.2.2015) (להלן: עניין זועבי); ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג [פורסם בנבו] (24.11.2011)).
חרף האמור, המערערת טענה כי הבנק חב לה חובות נאמנות וגילוי רבות יותר נוכח "זכויותיה" בדירה הממושכנת, זכויות אשר לטענתה הוא עצמו הכיר בהן – ולראיה, הוא החתים אותה כי היא מוותרת על זכויותיה. אלא שגם טענה זו לא ניתן לקבל. אין חולק כי הדירה הייתה רשומה על שם המשיב בלבד, היינו למערערת לא היו כל זכויות רשומות בנכס. אשר על כן, לא ניתן היה לקבל את הטענה כי הבנק חב כלפיה חובות אשר הינן שוות ערך לחובות המוטלות על מי שממשכן את נכסיו שלו. ויודגש, המערערת עצמה לא חלקה על כך שלפני הבנק לא הוצג ולא נטען, במועד החתימה על הסכם הוויתור, כי יש לה זכויות בנכס. העובדה שהמערערת הוחתמה על מסמך שבו צוין כי היא מוותרת על זכויותיה בדירה, אם ישנן, אינה מעידה כי הבנק היה מודע כי שלמערערת זכויות בנכס.
זאת ועוד. אף אם היו למערערת זכויות בנכס, לא ניתן היה לחייב את הבנק לברר את זכויותיה שאינן רשומות, שעה שהיא ויתרה על כל זכויותיה, אם ישנן, במסמך בכתב. זאת כאשר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי כקביעה עובדתית, תוכן המסמך ומשמעות החתימה עליו הובהרו לה, והמערערת ידעה שהיא מוותרת על זכויותיה בדירה לצורך קבלת אשראי מהבנק והבינה היטב את משמעות הדבר אף כי באותה עת לא סברה שיתכן שהדברים יתגלגלו לכדי מימוש המשכנתה (ראו גם: עניין זועבי, פסקה 13).