אומנם, כאשר מדובר בדירת מגורים, נכונה הפסיקה במקרים מסוימים להכיר בשיתוף בנכס ספציפי גם בקשר לבני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון, גם כאשר אחד מבני הזוג הביא את הנכס לנישואין (וראו: ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 615 (2005); בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.6.2006)), אם כי ניתן ביטוי בפסיקת בית משפט זה לגישה לפיה כאשר מדובר בבני זוג אשר חל עליהם חוק יחסי ממון כאמור, גם באשר לדירת מגורים – לצורך הלכת שיתוף – יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים (עניין אבו רומי, עמ' 183; ראו גם: עניין אלמונית, פסקה 16). כך גם בעניין בן גיאת נחלקו הדעות בשאלת החלת הלכת השיתוף בנכס ספציפי שהוא דירת מגורים, לגבי בני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון, וזאת מבלי שניתנה הכרעה בעניין. בעוד שדעתו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין הייתה כי דינה של דירת מגורים כדין כל נכס אחר, ואין מקום להיזקק לחזקת השיתוף כדי לאפשר דרכה להוכיח בעלות על הדירה לבן הזוג הלא רשום, דעתו של השופט י' עמית הייתה כי ניתן להכיר להכיר בהלכת השיתוף בנכס ספציפי ככלל ובדירת מגורים בפרט בהיותה ה"נכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד" (עניין אבו רומי, עמ' 183; בע"מ 5939/04 בעניין פלוני לעיל, עמ' 670; וראו בעניין חובות בני הזוג הנובעים מיחסי הממון ביניהם: ד' מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחודש" דין ודברים ט 105 (תשע"ו)).
ולענייננו. אף כי מדובר בדירת מגורים, טענותיה הכלליות של המערערת בדבר "שיתוף" בדירה וזכויותיה בה לא הובהרו וממילא לא הוכחו. כאמור, המדובר בזוג אשר נישא אחרי התאריך הקובע לעניין חוק יחסי ממון, היינו לאחר 1.1.1974. המדובר בדירה הרשומה על שם בן הזוג בלבד והמערערת חתמה על הסכם ממון לפיו אין לה כל זכויות בדירה. אשר על כן, טענת המערערת, כי היא זכאית לזכויות בדירה מכוח מגוריה בה ונישואיה למשיב, מבלי שזו נתמכה בכל ראיה נוספת, ובנסיבות בהן חתמה על הסכם ממון לפיו אין לה כל זכויות בדירה, אינה יכולה להתקבל.
המערערת אומנם העלתה טענות רבות בדבר היעדר תוקפו של הסכם הממון עליו חתמה שנים קודם לחתימתה על הסכם הוויתור, הסכם ממון במסגרתו הובהר כי אין לה כל זכויות בדירה, ועוד העלתה טענות שונות באשר לזכויות שהיו לה בדירה במועד בו חתמה על הסכם הוויתור. אלא שעל פניו, נסתם הגולל על טענות המערערת במישור זה. זאת כאמור, שעה שהטענה בדבר היעדר תוקף להסכם הממון נדחתה זה מכבר בשלוש ערכאות שונות, הן בבית המשפט לענייני משפחה, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה.