מכל מקום, אין חולק כאמור כי ההסדר הנורמטיבי החל בעניינה של המערערת הוא זה הקבוע בחוק יחסי ממון, כאשר משמעותו של הסדר איזון המשאבים היא הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואים (אלא אם סוכם אחרת). אשר על כן, טענותיה של המערערת, אשר נטענו בכלליות בלבד, בדבר "שיתוף" בזכויות הדירה מכוח נישואיה למשיב, אינן מובנות מאליהן.
כך, בעניין יעקובי התגלעה מחלוקת בבית משפט זה בשאלה אם חלה "חזקת השיתוף", על פיה נקבע משטר יחסי הממון בין בני זוג לפני חקיקת חוק יחסי ממון, שמשמעה בקליפת האגוז שיתוף מלא בנכסי בני הזוג לפי הסכם משתמע ביניהם, גם על בני זוג שנישאו לאחר תחילתו של חוק יחסי ממון. הדעה השלטת הייתה כי כשם שעל בני זוג שנישאו לפני המועד הקובע בחוק (1.1.1974) חל משטר יחסי ממון יחיד ומיוחד של חזקת השיתוף, על בני זוג שנישאו לאחר המועד הקובע, חל אך ורק הסדר איזון המשאבים לבדו, ואין תחולה לחזקת השיתוף בעניינם של בני זוג אלו (וראו: בג"ץ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, [פורסם בנבו] פסקה 6 (19.3.2007); ראו גם: מנשה שאוה הדין האישי בישראל (כרך ב', תשס"א) 797 והלאה, הטוען כי לא היה כל מקום לפרשנות לפיה משטר יחסי ממון המושתתים על חזקת השיתוף יכול לחיות בצד משטר יחסי הממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג על פי איזון המשאבים). לפיכך מנוע בן זוג שחל עליו הסדר איזון המשאבים לטעון לבעלות על כלל נכסי בן זוגו או על נכס מסוים בטענה כי חלה עליו חזקת השיתוף בנכסים או באותו נכס.
אשר על כן, בני זוג שחל עליהם הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון, אינם יכולים לטעון לבעלות על נכסים מכוח חזקת השיתוף. אומנם, נקבע כי בני זוג כאמור אינם מנועים מלטעון לבעלות על נכסים מכוח הדין הכללי, היינו דיני הקניין ודיני החוזים הרגילים. אך השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית, כאמור, היא שאלה עובדתית הטעונה הוכחה בידי מי שטוען לה, והיא תלוית נסיבות (בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 6 (7.1.2010); בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (18.4.2007); בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.3.2007) (להלן: עניין פלוני); ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון, [פורסם בנבו] פסקה כ"ג (3.2.2009); בע"מ 2991/13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (21.8.2013); בע"מ 7181/12 פלוני נ' פלונית (19.11.2012); בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665 (2004)). היא תיבחן "בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת או המשתמעת), וכן לנסיבות חייהם ביחס לנכס הספציפי. השיתוף בנכס ספציפי הוא 'פיתוח דפיתוח' שיפוטי" (ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ט"ו לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (11.8.2011); להלן: עניין בן גיאת). במסגרת זו נפסק כי יש להביא בחשבון אם הנכס רשום על שם אחד מבני הזוג, ובהתחשב בכך ש"המוציא מחברו עליו הראיה", הנטל על בן הזוג השני להוכיח שמגיעות לו זכויות באותו נכס. אין די בעצם קיומם של חיי נישואין ממושכים, ובהקשר זה יש לתת את הדעת בין היתר להתנהגות הצדדים ולטיב ההשקעות הכספיות של בן הזוג הלא רשום (בע"מ 1477/13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.8.2013)). לפיכך נקבע כי יש צורך בהוכחת נסיבות עובדתיות "נוספות" שייקבעו בכל מקרה לפי נסיבותיו ואשר יצביעו על כוונת שיתוף מכוח הדין הכללי (עניין פלוני, פסקה ה2; וראו לעניין משקלו של אותו "דבר מה נוסף": בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] (26.10.2011)).