7. למרות שהנאמנת טענה כי הדין עם הנושה, היא השאירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. הכנ"ר אף הוא, תמך בעמדת הנאמנת.
ג. תמצית טענות החייב
1. החייב איבד את ביתו ונותר ללא קורת גג. הנושה שהוא בנק, "לא יקרוס" אם לא תתווסף לו ריבית והצמדה ואילו לחייב, כל פרוטה משמעותית וחשובה.
2. העובדה שהחייב נלחם על זכויותיו בהליך, לא צריכה להיות בעוכריו. הוא פעל כדין ומיצה את זכויותיו. אין בכך כל פסול.
3. "כל אגורה שחוקה מקבלת משנה תוקף עבור החייב" ולכן יש להעביר את מלוא היתרה לחייב.
ד. דיון והכרעה
1. סעיף 134(א) לפקודה קובע כי:
"הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית – הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961."
2. ברע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מ"ז(x) 866, 869-870 נפסק כי:
"תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 134(א) היא לאסור "נשיכת נשך בסיטואציה המיוחדת של פשיטת-רגל, כאשר הנושאים בנטל הנשך הזה הם נושיו האחרים של החייב"... היינו, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר, לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במסה, באופן שוויוני... המדובר בהתערבות של המחוקק בהסכמת הצדדים לעניין גובה הריבית.... אשר ליתרת הריבית – מעבר לתקרה – אין מתעלמים ממנה אלא היא ניתנת לגבייה לאחר שסופקו יתר החובות. היינו "גם היא מוכרת בעקיפין כחוב בר תביעה, אלא שמבחינת סדר העדיפויות יש לדרגה כחוב דחוי".
3. סעיף 81 לפקודה קובע כי:
"הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתווספו החל מיום צו הכינוס ועד לתשלומם בפועל, ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית".
4. כפי שנקבע בפש"ר 18085-07-15 אילת הלוי נ' הכנ"ר [פורסם בנבו] (16.12.16):
"מטרת הפקודה אינה למחוק חובות שהחייב יכול לשלם, אלא לאפשר לחייב שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו, לשלם כפי מקסימום יכולתו, ולאפשר לו "לפתוח דף חדש"... הפקודה לא נועדה לאפשר לחייב להתחמק מתשלום חובות אותם הוא יכול לשלם ולכן, אם נותרת בקופה יתרה לאחר חלוקת דיבידנד לנושים בצורה שוויונית, לפי הסכום בהתאם לפקודה, ניתן לשלם לנושים את היתרה עד למלוא סכום החוב".