3. לכן, טוב עשה חברי שבפסק דינו התיר את הספקות. הדרך לתקוף החלטות שיפוטיות היא בביקורת שיפוטית על ידי ערכאת הערעור, לעיתים בדרך של עתירה לבג"ץ ובמקרים אחרים במסגרת בקשה לפסלות שופט או פנייה לנציב תלונות הציבור על שופטים.
החסינות של נושא משרה שיפוטית כנגד תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו, לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היא אפוא חסינות מהותית-מוחלטת-מלאה. אין לעקוף חסינות זו לא מלמטה, לא מלמעלה ולא מהצדדים. אין לעקוף את החסינות במחי מקלדת בכתב טענות, באופן שכל רשלנות הופכת לרשלנות רבתי, רשלנות חמורה, רשלנות מובהקת, רשלנות בוטה- מאוד, וכיו"ב ביטויים ברוח פסק הדין בעניין פרידמן. אין לעקוף את החסינות בדרך של הטלת אחריות שילוחית מכוח יחסי עובד-מעביד לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין. אין לעקוף את החסינות בדרך
של הטלת אחריות שילוחית מכוח היותו של השופט עובד ציבור. אין לעקוף את החסינות מכוח אחריות ישירה בשל היות השופט אורגן של המדינה.
ש ו פ ט
השופטת י' וילנר:
אני מסכימה לחוות דעתו של חברי, השופט מ' מזוז.
1. חסינות מפני הליכים משפטיים היא זכות-יתר המוענקת על-ידי המחוקק במשטר דמוקרטי לנושאי משרה מסוימים בהיקפים משתנים. היקפה של החסינות משתנה בהתאם לתכליות אותן היא נועדה לממש (ראו והשוו: בג"ץ 11225/03 בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ס(4) 287, 300 (2006)).
2. הענקת זכות-יתר לאדם אחד על-פני רעהו תוך פגיעה בשוויון בפני החוק עלולה ליצור תחושת אי-נוחות או מראית של אי-צדק. בעיקר הדבר עלול לבוא לידי ביטוי מקום בו קיימת טענה לפגיעה או לנזק אשר יוותרו ללא מזור ומענה משפטי. כמו כן, הגישה לערכאות שיפוטיות לשם קבלת סעד היא חלק משמעותי ממנגנוני הביקורת והאסדרה החברתית. הפנייה למשפט, אשר בפניו הכל שווים, יכולה, עקרונית, לגשר על פערי כוחות חברתיים, ולעתים עצם האפשרות להיעזר במערכת המשפטית מהווה גורם מבקר ומאסדר.
בהקשר זה, מתן חסינות מפני תביעה נזיקית לנושא משרה שיפוטית בשל עוולה שבוצעה לכאורה במילוי תפקידו השיפוטי, מונעת את אחד ממנגנוני הביקורת האפקטיביים האפשריים בשדה בו פועלים נושאי משרה שיפוטית. עובדה זו עלולה, לכל הפחות, להעצים את תחושת אי-הנוחות, קל וחומר לנוכח העובדה שדחיית התובענות על הסף בשל חסינות זו נעשית על-ידי מי שהחסינות נועדה להגן עליהם עצמם.
3. חרף כל האמור, כפי שצוין בהרחבה בחוות הדעת של חבריי, החסינות הניתנת כזכות-יתר לנושאי משרה שיפוטית, על אף מחיריה הנזכרים, נועדה להגשים תכליות שלא ניתן להפריז בחשיבותן. בנוסף, ושמא מעל הכל, החסינות המוענקת לנושאי משרה שיפוטית מעוגנת בחוק, והיא מצוות המחוקק.