26. זאת ועוד, אף אם סבר בית המשפט כי יש לאמץ את הגישה שבענין פרידמן וכי שאלת החסינות טעונה בירור, היה עליו לקיים בירור זה ולהכריע בשאלת החסינות ללא דיחוי, ולא להותיר את ההכרעה בה לתום שלב הראיות בתובענה. דחיית ההכרעה בשאלה אקוטית זו להמשך ההליך חותרת תחת התכליות העיקריות המונחות ביסוד החסינות. אציין לענין זה כי בתובענה נגד עובד ציבור או נגד המדינה או רשות ציבורית, בה עלתה טענת חסינות עובד ציבור, מוטלת על בית המשפט החובה להכריע בשאלה זו "לאלתר" (סעיפים 7ב(ה) ו- 7ג(ג) לפקודה, וכן ראו תקנה 11 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006).
27. אשר על כן אני סבור כי יש לקבל את ערעור המדינה במובן זה שהטענות המיוחסות למדינה בשל מעשים או מחדלים של בית הדין לביקורת משמורת תימחקנה מכתב התביעה, ובהתאם לכך יימחק "משרד המשפטים - בית הדין לביקורת משמורת" כנתבע.
המשיב יישא בהוצאות המדינה בסך 2,500 ₪.
ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
1. השוויון בפני החוק; החשש כי הפרט עלול למצוא עצמו נושא בנזק שנגרם על ידי נושא משרה שיפוטית; הרצון להכווין ולהרתיע נושאי משרה שיפוטית מהפעלה רשלנית של סמכויותיהם – כל אלה נימוקים להחלשה ולצמצום החסינות של נושאי משרה שיפוטית. אך אל מול שיקולים אלה, ניצבים שיקולים רבי עוצמה, שעליהם עמד חברי, השופט מ' מזוז, אשר מטים את הכף באופן חד-משמעי להרחבה ולחיזוק של החסינות – פגיעה באי תלות ובעצמאות השיפוט; פגיעה במעמד השופטים; הרתעת יתר והטלת מורא על שופטים; פגיעה במבנה ההיררכי של מערכת השיפוט; ניצול לרעה והגשת תביעות סרק; הצפת בתי המשפט; ופגיעה בעקרון סופיות הדיון.
2. המציאות מוכיחה כי גם דרך פתח צר כקופה של מחט בחסינות נושאי משרה שיפוטית (בעקבות פסק הדין בבר"ע (י-ם) 2315/00 מדינת ישראל נ' פרידמן (12.3.2001), הוצעדו פילים לאולם בית המשפט, וריבוי התביעות אך מוכיח (לסקירת פסקי הדין בערכאות השונות על שתי הגישות בפסיקה ראו פסקי הדין של השופטת כאמלה ג'דעון בת"א (שלום חיפה) 61341-01-12 ישראל אברהם נ' מדינת ישראל (18.12.2013); השופט אחסאן כנעאן בתא"מ (חיפה) ש 5000-07-15 קרינסקי נ' הנהלת בתי המשפט 21.7.2016); והשופטת ענת זינגר בת"א (שלום ירושלים) 6303-11-10 פרידמן-אבשלום נ' מדינת ישראל (11.5.2011). כן ראו פסק דינו של השופט ישעיהו שנלר בע"א (מחוזי ת"א) 2473-07 מ.י. נ' בר לב אליהו (13.12.20109)).