גם במשפט האמריקאי נוהג כלל החסינות השיפוטית בצורתו המרחיבה (Absolute Judicial Immunity), אפילו כאשר המעשה השיפוטי נעשה בזדון או אם הוא נגוע בשחיתות, והכול אם אין מדובר בחוסר סמכות מוחלט ("clear absence of jurisdiction") שנושא המשרה השיפוטית היה מודע אליו. מכל מקום, גם בארה"ב אין המדינה אחראית באחריות כלשהי למעשים שיפוטיים. הודגש בפסיקה בין היתר, כי בהתאם לתורת הפרדת הרשויות שופטים אינם עובדי הרשות המבצעת אלא חלק מהרשות השופטת, שהיא רשות עצמאית ונפרדת, וממילא אין הממשל נושא באחריות ישירה או שילוחית לפעולות שיפוטיות. הדבר נכון בנוגע לנושאי משרה שיפוטית פדרלית, ובאשר לנושאי משרה שיפוטית במדינות השונות - במרביתן החקיקה אינה מאפשרת הגשת תביעות נגד המדינה (אבניאלי, דיני חסינות, בעמ' 186-170).
גם בקנדה הדין דומה לזה שבאנגליה ובארצות הברית, היינו - חל הכלל בדבר חסינות שיפוטית מוחלטת על פעולה בגדר הסמכות השיפוטית באופן המתואר לעיל G.H.L Fridman THE LAW OF TORTS IN CANDA 251-253 (1990))).
הנה כי כן, במדינות המשפט המקובל הכלל בדבר חסינות שיפוטית פורש בהרחבה, והוא כולל גם חסינות במקרים של מעשי זדון תוך שימוש לרעה בסמכות. במדינות אלה גם המדינה לא נושאת באחריות למעשים שיפוטיים, אם מכוח הוראת חוק מפורשת ואם מכוח הפסיקה.
ומן הכלל אל הפרט
25. לאור כל המקובץ לעיל ולאחר בחינת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להשאיר בכתב התביעה נגד המדינה את הטענות הקשורות במעשים או במחדלים המיוחסים לבית הדין.
אעיר, למעלה מן הצורך, כי גם אם היינו מאמצים את הגישה שהובעה בענין פרידמן לפיה החסינות השיפוטית היא דיונית ועל כן ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בגין עוולה שיפוטית במקרים של "רשלנות רבתי" ("מקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד"), הרי שעיון בטענות המיוחסות למדינה בקשר לבית הדין ולנושאי המשרה השיפוטית בו, מגלה בעליל כי אין מדובר בעניינים שיכולים להיכנס להגדרה מחמירה ומצמצמת זו. בית משפט השלום עמד בהחלטתו על הקושי להבחין בכתב התביעה בין הטענות השונות המיוחסות לנתבעים השונים, והצביע על כך שהמשיב טען כי הדיונים בעניינו בבית הדין התנהלו בשפה שהוא לא בקיא בה, וכי בית הדין לא קיים פיקוח ראוי על כך שהראיונות שנערכו לו לפני הגורם המינהלי הרלבנטי ייערכו בשפתו. טענות אלה - גם אם יש בהן ממש - אינן מסוג המעשים הנכללים בהגדרה המאוד מצומצמת שבענין פרידמן. גם בית משפט השלום לא קבע כי הטענות שבכתב התביעה עונות להגדרה של "מקרה קיצוני מאוד של רשלנות בוטה מאוד", אלא קבע כי לא ניתן לשלול שלאחר שמיעת ראיות יימצא שאירעה "התרשלות חמורה". אעיר כי בשימוש בביטוי זה הוריד בית המשפט את רף החומרה הנדרש מעבר לעמדה שהובעה בענין פרידמן.