24. ובטרם אחזור למקרה הקונקרטי שלפנינו, אתייחס למען שלמות התמונה, בתמצית שבתמצית, לגישה הנוהגת במדינות המשפט המקובל עמן אנו חולקים שיטת משפט דומה, בנוגע לחסינות השיפוטית. במדינות אלה נוהגת ככלל חסינות רחבה לגבי נושאי משרה שיפוטית, המכונה גם "חסינות מוחלטת" ("absolute immunity").
"שיטות המשפט היונקות מהמשפט המקובל האנגלי מעניקות חסינות מיוחדת, לרשות השופטת. חסינות זו משתרעת לא רק על מקרים רגילים של חריגה מסמכות, אלא גם על מקרים של פעולה מתוך מניע פסול. הנימוק לגישה מיוחדת זו אינו מצוי, כמובן, רק בכך שהשופטים הם שיצרו את חסינותם. מקורו של הנימוק לחסינות רחבה הינו ברצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה ..." (ברק, חסינות, בעמ' 392)
המשפט המקובל האנגלי הכיר בחסינות מוחלטת לנושאי משרה שיפוטית עוד במאה ה- 17 (ויסודו של הכלל אף עתיק יותר), ועד לעיצובו הנוכחי ידע הכלל בדבר חסינות שיפוטית שינויים (כך למשל נודעה בעבר הבחנה בין נושאי משרה שיפוטית בערכאות נמוכות לערכאות גבוהות), אך התפיסה בדבר חסינות רחבה נותרה על כנה. ידועים לענין זה דבריו של לורד Esher מלפני יותר מ- 120 שנים -
"The question arises whether there can be an action against a Judge of a Court of Record for doing something within his jurisdiction, but doing it maliciously and contrary to good faith. By the common law of England, it is the law that no such action will lie. The ground alleged from the earliest times as that on which this rule rests is that if such an action would lie the judges would lose their independence, and that the absolute freedom and independence of the judges is necessary for the administration of justice" (Anderson v. Gorrieנ (1895), 1 Q.B. 668, 669).
הדין כיום באנגליה הוא, כי החסינות בנזיקין של נושאי משרה שיפוטית היא מוחלטת, וכוללת אף פעולות שנעשו בזדון, כל עוד מדובר בפעולה שיפוטית אשר נעשתה על ידי נושא משרה שיפוטית מתוך אמונה בתום לב כי היא מצויה בתחום סמכותו. אשר למדינה (the Crown), היא אינה אחראית באחריות שילוחית או אחריות ישירה לעוולות שיפוטיות. חסינות זו קבועה כיום במפורש בחוק (סעיף 2(5) ל- Crown Proceeding Act, 1947. להרחבה ראו: CLERCK & LINDSELL ON TORTS 301-311 (19th ed., 2006)).