5. במעמד הדיון שהתקיים ביום 28.12.2017 בבית המשפט השלום בבקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף, עתר המשיב לשינוי זהות נתבע כך שבמקום "בית הדין לביקורת משמורת" תבוא "מדינת ישראל - משרד המשפטים". בית משפט (סגנית הנשיא ט' לוי-מיכאלי) קיבל את בקשת המשיב לתקן את כתב התביעה, ובכפוף לכך דחה את בקשת המדינה. בית המשפט קבע, כי באופן עקרוני מקובלת עליו האפשרות כי במקרים של רשלנות חמורה עשויה לקום למדינה אחריות בקשר עם "שלוחיה" הנהנים מחסינות. עם זאת, הוסבר כי הכרעה בשאלה זו אינה אפשרית בשלב הנוכחי שכן היא נגזרת מקביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירועים בכללותם. כך צוין כי השאלות "מי הגורם האחראי ליישום החלטות בית הדין למשמורת בדבר תרגום" וכן "מי מבטיח הבאת מתורגמן לדיון" הן שאלות המחייבות שמיעת ראיות.
6. כלפי החלטה זו הגישה המדינה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בין היתר נטען כי החסינות השיפוטית היא מהותית ומוחלטת והיא חלה על ממלא התפקיד השיפוטי ועל שולחיו (המדינה), וכי במקרה דנן אף לא נטען לקיומה של התרשלות קיצונית, וממילא לא קיימת כל אפשרות, לכל הדעות, שהמדינה תחוב בנזקי המשיב.
בית המשפט (השופט א' יקואל) החליט לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור לגופו. בין היתר נקבע בפסק הדין כי טרם בשלה העת לסתום את הגולל על תביעתו של המשיב, וכי עיון מדוקדק בכתב התביעה מלמד שחלק מהטענות שנטענו בכתב התביעה מייחס למדינה אחריות שמקורה אינו בהכרח בהפעלת שיקול דעת שיפוטי, ועל כן אין מקום בשלב זה להורות על סילוק התביעה על הסף.
7. על פסק דין זה הגישה המדינה את בקשתה לרשות ערעור שלפנינו. ביום 9.7.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים במגמה לעמוד על גדרי חילוקי הדעות ובניסיון לבחון אפשרות להסכמה. משלא עלה הדבר יפה, החלטנו כאמור ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.
דיון והכרעה
8. סעיף 8 לפקודת הנזיקין (סעיף 4(5) לנוסח שקדם לנוסח החדש) קובע חסינות לכל נושא משרה שיפוטית וכל אדם המבצע פעולות שיפוט בגין עוולה שבוצעה במילוי תפקידו השיפוטי, בזו הלשון:
"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".
אין חולק כי חסינות זו (להלן: חסינות שיפוטית) מונעת הגשת תביעות נזיקיות נגד בתי משפט ובתי דין ושאר נושאי משרה שיפוטית, וכי דינה של תביעה כאמור הוא סילוק על הסף. עם זאת, אין הסעיף מספק מענה מפורש לשאלה, האם ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בגין עוולה של נושא משרה שיפוטית ממלכתית (להבדיל מבורר), אם לאו.